מי שהתחיל לאכול קודם ספירת העומר, האם עליו להפסיק?

כיוון שנאמר: "וספרתם-לכם", יש שכתבו שאין יוצאים ידי-חובת הספירה בשמיעתה מאחר, לעומתם היו שאמרו שיוצאים בכך כדין "שומע כעונה". ולכן בכדי לחוש לכל הדעות, יש להיזהר כששומע הספירה מאחר ואינו הולך עכשיו לספור הספירה בעצמו, יכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בספירה של השני, ואם לא כיוון זאת לא יוכל לספור אחר כך בברכה. ואם חשב שיספור בהמשך בעצמו או שהולך לספור מיד בעצמו, אינו צריך לכוון זאת (כיוון שעצם זה שחושב לספור מיד בעצמו, נחשב שכיוון לא לצאת ידי חובה בספירה של השני), ולכן כששומעים הספירה מהש"ץ אין צריכים לכוון לא לצאת ממנו, כיון שעצם זה שהולכים לספור מיד בעצמם נחשב כאלו כיוונו זאת בפירוש.

דנו הפוסקים, לגבי נער שנעשה "בר-מצווה" בימי הספירה, האם ימשיך לספור בברכה, שהרי הימים שספר תחלה לא היו באותה דרגת חיוב, וחסר לו כעת ב"תמימות". ולמעשה נהוג שימשיך לברך. ומבאר זאת הרבי על פי הקביעה ההלכתית שאף בדבר שאין לו חשיבות עצמית ישנם מצבים המחשיבים אותו למציאות; וכך בספירת-העומר, כיוון שגם מתחילתן ספר את הימים שעל -פי התורה יש לספרן, נחשבים הימים שספר, ולכן לא נחסר לו ב"תמימות". ומטעם זה כשיבוא משיח באמצע הספירה, אף שרמת החיוב תעלה בדרגה נמשיך לספור בברכה.