עד מתי נחשב שאוכל כקביעות סעודה ומתחייב בברכת המוציא?

עיסה שנילושה במי פרות באופן שמי הפרות (יחד עם השמן, הסוכר והתבלינים) הם רוב כנגד המים (כגון בסקוויטים למיניהם), וכן עיסה שערב בה תבלינים בלישתה באופן שאין רגילות לקבוע סעודה עליה מפני ריבוי התבלין שבה, בכל אלו מעיקר ההלכה ברכתם "מזונות", אך בעל נפש יחמיר לעצמו בכל אלו ליטול ידיים על לחם אחר תחילה. וכשאוכלים מהם בשיעור קביעת סעודה (כ-230 גר' או סמ"ק לפי מדות נפח), מברכים "המוציא" באם שבע מהם, ואם אינו שבע מהם ואוכל שיעור זה ייטול ידיו תחלה על פת גמור. עיסה שנילושה בדבש, שמן סוכר וביצים וכדומה, בכמות הגדולה מכמות הקמח, לכו"ע ברכתה מזונות, ובשיעור קביעות סעודה, המוציא.

עיסה שבלילתה עבה שממלאים אותה קודם אפייתה במיני מתיקה (כגון אוזני המן), ברכתה "מזונות" ובשיעור קביעת סעודה ברכתה המוציא. אך אם המילוי הוא מדברים שאינם מיני מתיקה כגון גבינה, בשר, ירקות, תפו"א וכדומה ברכתם המוציא. ואם העיסה עצמה נילושה ברוב מי פירות כגון פיצה שנילושה ברוב מי פירות (ואינו אוכל ממנה כשיעור קביעות סעודה) מעיקר ההלכה ברכתה מזונות, אך בעל נפש יחמיר ליטול ידיים על לחם אחר תחילה.

עיסה שבלילתה רכה מעיקר הדין ברכתה מזונות, וכשאוכל ממנה כמות של 'קביעות סעודה' – מברך המוציא. ולכתחילה טוב לחוש למחמירים שדינה כלחם גמור, ולא לאכול ממנה אפילו מעט אלא בתוך הסעודה. ואם אוכל ממנה כשיעור 'קביעות סעודה' יברך "המוציא". וכן בלילה רכה ביותר ונאפית עבה קצת כגון עוגות בחושות ברכתה "מזונות", ובשיעור קביעת סעודה – המוציא.

בלילה רכה ביותר ונאפית דק מאוד (כגון "בלינצעס") ברכתה מזונות. וגם כשאוכל בשיעור קביעת סעודה- מעיקר הדין ברכתם "מזונות", אלא שכשרוצה לאכול מהם כשיעור ד' ביצים (230 גר') יש להחמיר וליטול ידיו תחלה ולברך המוציא על לחם גמור. עיסה שבלילתה עבה, אע"פ שנאפית דק מאוד (כגון "לאפה" "טורטייה") – ברכתה המוציא.

לגבי מוצרים שברכתם "מזונות" המוגשים בתוך הסעודה, כתבו הפוסקים לחלק בין הסוגים השונים; מזונות המטוגנים בשמן עמוק כסופגניה או עוגת לקח שנילושה ברוב דבש וכן עיסה הממולאת עם מיני מתיקה וכדומה, שברכתם מזונות לכל הדעות אם הם נאכלים רק לקינוח ולא להשביע מברכים עליהם. אך יתר המאפים יש הסוברים שהם פת גמורה, ולכן אין לברך עליהם בסעודה. והמובחר ביותר להגישם לאחר ברכת-המזון ובפרט בשבת, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, וכך הורה למעשה הרז"ש דווארקין ע"ה.