עד מתי ניתן לקרוא את המגילה של היום בברכותיה?

מן הפסוק: "אלקי אקרא יומם . . ולילה" למדו שיש לקרוא את המגילה גם בלילה, אף שעיקר מצוות קריאת-המגילה היא ביום. וכיוון שקריאתה ביום היא העיקר, לכן יש שכתבו שמי שביכולתו לשמוע מגילה רק פעם-אחת יעדיף את הקריאה של היום; אולם למעשה הכריעו הפוסקים שמי שביכולתו לשמוע מגילה בלילה חייב לנצל הזדמנות זו, אף אם ע"י זה מטיל בספק את האפשרות לקרוא ביום, וישתדל לקרוא גם ביום; ולפי זה המזכים את הרבים במקרא מגילה, ואין ביכולתם לזכותם גם בלילה וגם ביום, ינצלו את ההזדמנות הראשונה ויקראו בלילה ובעז"ה אם יתאפשר להם יצאו למבצע פורים אף ביום. ואף שכל הלילה כשר לקריאת-המגילה, לכתחילה יש להקדים ולקרואה בתחילת הלילה; ובשעת-הדחק (במבצעים וכדומה), ניתן להתחיל את הקריאה בברכה מתחילת השקיעה. ובשעת הדחק גדול אפילו מפלג-המנחה. אלא שראוי לבעל-קורא לכוון שלא לצאת בזה, ולקרוא או לשמוע שוב את המגילה בזמנה.

כמו ביתר מצוות התלויות בזמן, גם קודם קריאת-המגילה אסור לאכול, וכיון שהיא מצוה חביבה, לכתחילה גם אין לשתות או לטעום לפני קיומה. וכתבו הפוסקים שמי שנחלש רשאי לשתות וכן לטעום פירות וכדומה, ומיני-מזונות יכול לאכול עד כביצה, וחולה מותר אפילו לאכול ממש, אך יבקש מאדם אחר שיזכירנו לשמוע מגילה אחר-כך, דין זה שלא לאכול קודם המגילה הוא הן בלילה והן ביום.

בעת הקריאה בציבור טוב שיעמדו מימינו ומשמאלו של הבעל-קורא. ויכוון הבעל-קורא להוציא ידי-חובה את כל השומעים וכן השומעים יכוונו לצאת ממנו; ואין לעשות "הפסק" עד לאחר סיום ברכת "הרב את-ריבנו", את הקריאה יש לשמוע ישירות מפי הבעל-קורא ולא באמצעות רמקול, טלפון ורדיו וכדומה. מי שלא הצליח לשמוע תיבה או פסוק, ישלים את החסר מיד, וגם אם אינו יכול לעשות זאת מתוך מגילה כשרה, יקרא מיד בעצמו עד מקום שהקורא אוחז בו.

הבעל-קורא ואף השומעים כופלים את המגילה כאיגרת לשלושה חלקים עד לאחר סיום הברכה שבסיום הקריאה, ויש להיזהר בכבודה ושלא תיגרר על-גבי הקרקע. בקריאת-המגילה נהוג להכות כשמזכירים את המן במקום שנזכר המן בתואר כלשהו: "האגגי", "הרע" וכדומה". בעת הקריאה נוהגים שכופלים וקוראים כשתי המסורות בפסוק (ח, יא): "להרוג-ולאבד" ואח"כ אומרים "ולהרוג-ולאבד", וכן קוראים בפסוק (ט, ב): "ואיש לא-עמד בפניהם" ואח"כ אומרים "ואיש לא-עמד לפניהם". מנהג נוסף בקריאת-המגילה שהקהל אומרם בקול רם את ארבעת-הפסוקים: "איש-יהודי" (ב, ה), "ומרדכי-יצא" (ח, טו), "ליהודים" (ח, טז), "כי-מרדכי" (י, ג); ואח"כ הבעל-קורא חוזר וקורא אותם. כמו-כן כשמגיעים לעשרת בני-המן הציבור קורא אותם תחילה ואחריהם הבעל-קורא חוזר וקורא אותם. וצריך לקוראם בנשימה אחת, החל מהמילים "חמש-מאות איש" (ט, ו) עד לאחר תיבת "עשרת" (ט, י). לקראת סוף קריאת-המגילה כשמגיעים למילים: "האיגרת-הזאת" (ט, כו) וכן "איגרת-הפורים הזאת השנית" (ט, כט) נוהגים לנענע את המגילה.

הקורא את המגילה ביחיד מברך לפניה, ולגבי הברכה שלאחריה נחלקו הפוסקים האם מברך, ולמעשה מברכים את הברכות שלאחריה רק בציבור. הקורא את המגילה בפני נשים ואין גברים מבין השומעים, מברכות הנשים לעצמן "לשמוע-מגילה" ויש שכתבו שאף הן יברכו כרגיל "על מקרא-מגילה". ואם אינן יכולות לברך, יברך הקורא.