על מה נקבעה תענית אסתר?

תענית אסתר נחשבת כתענית חובה, אך במקום הצורך יש מקום להקל בו יותר משאר הצומות. ומי שאינו חש בטוב ישאל רב מורה הוראה. חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה – ישאלו רב מורה הוראה האם לצום. בעלי ברית פטורים מלהתענות תענית אסתר, אך שאר הנוכחים אינם נפטרים מלהתענות.

אמרו חכמים: "באחד באדר משמיעין על השקלים". שבזמן הבית הביאו קרבנות ציבור לכפרה מכספי הציבור, ובחודש ניסן הביאו את הקורבנות לשנה הבאה מהתרומה החדשה שאספו בחודש אדר. חז"ל קבעו כי יש לתת תרומה זו בחודש אדר בכדי להקדים שקלי ישראל לשקלי המן שתכנן לתת לאחשוורוש על זממו. חז"ל תקנו גם לקרוא בתורה פרשת שקלים זכר למצוה זו. ניתן לתת את מחצית השקל עבור כל ענייני צדקה, כגון לתמיכה בעניים או לומדי תורה, ויש שנותנים לבית הכנסת או בית המדרש, כדוגמת "מחצית השקל" שהיתה עבור בית המקדש.

מעיקר הדין נכללים בכך רק הזכרים, מגיל עשרים או מגיל שלוש-עשרה, אך נהגו לתת עבור כל בני הבית. וכן נהגו רבותינו נשיאינו לתת מחצית השקל גם עבור הרבנית ובנים ובנות קטנים. יש הנוהגים לתת גם בעד עוברים שבמעי אמן. טוב שיחנכו גם את הילדים לתת מחצית השקל מכספם שלהם. אב שנתן מחצית השקל פעם אחת עבור בנו הקטן, צריך לתת עבורו גם בכל השנים הבאות, עד שייתן בעצמו כשיגדל.

יש לתת שלושה מטבעות של חצי מהמטבע הקבוע באותו מקום, כנגד שלוש הפעמים שכתוב "תרומה" בפרשת שקלים; ומבאר הרבי שזהו אף כנגד שלשה ימי התענית שצמו בימי אסתר, ולפיכך, נהוג שנותנים "זכר למחצית השקל" ביום תענית אסתר לפני תפלת מנחה. ויש המהדרים לתת שווי מחצית השקל של תורה (דהיינו 9.6 גרם כסף טהור), למעשה אין מנהגנו כן. אין לתת מחצית השקל מכספי מעשר, אך עבור האשה והילדות אפשר כיון שאינו מחויב לתת עבורם.

זמן נתינת "מחצית השקל" לכתחילה הוא בתענית אסתר לפני תפילת מנחה, (בין כשהתענית בזמנה ביום י"ג, ובין כשהיא מוקדמת ליום י"א). מי שלא נתן לפני מנחה, ייתן לאחריה, או בבוקר יום הפורים לפני קריאת המגילה. גם בירושלים נותנים מחצית השקל במנחה של תענית אסתר, ויש שנהגו לתת במנחה שלפני פורים (כלומר, ביום י"ד).