שכח ואמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בקיץ, כיצד ינהג?

אמרו חכמים: "מצווה בו יותר מבשלוחו", כלומר, על אף שהאדם יכול למנות שליח במצוות שאינן חובת הגוף, עם זאת מצווה שהאדם עצמו יתעסק בה. לגבי בדיקת חמץ חובת הבדיקה היא על בעל הבית, אך רשאי לשלוח את בני ביתו לבדוק את הבית בברכה. ולמעשה הנכון ביותר שבעל הבית יברך ויבדוק בעצמו את הבית, אלא שיכול לזכות בכך אף את בני ביתו, ובעת הברכה יעמדו בניו בסמיכות אליו, יכוון להוציאם בברכתו ויענו "אמן". ויבדקו בעל הבית עצמו ואף בניו תחלה בסמיכות למקום הברכה על-מנת שלא יהיה "הפסק", וכך גם יקיים את "מצווה בו" ע"י שיבדוק בעצמו, וגם יזכה את בני ביתו.   

על אף שאמרו חכמים "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר", וכתבו הפוסקים שכתחילה יש לבדוק בליל י"ד לאור הנר גם במקומות החשופים ישירות לאור השמש. עם זאת את כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה.

אמרו חכמים: "בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר ..ועכשיו ..אין שמחה אלא ביין". שמחת החג נוהגת כל ימי החג כולל בחול המועד ולכן ישנו חיוב לשתות לפחות מעט יותר מרביעית יין בכל יום מימי המועד, אך יש להימנע משתייה מופרזת. ולגבי אכילת בשר, כתב אדמוה"ז שלמרות שעיקר מצוות שמחה היא בבשר שלמים, עדיין יש מצווה גם כיום באכילת בשר בהמה או לפחות בשר עוף. ולגבי מספר הסעודות החשובות עם יין ובשר שחייבים בהם במועד, יש שכתבו לערוך שתי סעודות חשובות בלילה וביום, ויש שכתבו שדי בסעודה אחת ונהוג לעשותה ביום, אך גם את סעודת הלילה מצווה לערוך בחגיגיות.

נפסק להלכה שבשני מיני מאכל ששמם או טעמם שווים אין דין בורר, ולכן אף שאינו חפץ באחד מהן, מותר להוציא את המאכל שאינו חפץ, ואין בכך משום איסור בורר. יתר על כן כתבו הפוסקים, שדין זה אמור אפילו כשיש במאכל חלקים שאינם נחשבים אצלו, כגון: קערת דג בה ישנם חתיכות קטנות וגדולות, אין איסור להוציא את הקטנות, ואפילו אם משליך את החתיכות הקטנות לאשפה כי אינם מנות מכובדות אינו נראה כבורר פסולת, כיון שרגילים לאכול את הכל והכל מין אחד. דוגמא נפוצה לכך מצויה אף בפסח, שרוצים לברור מצות שלימות ל"לחם משנה", כתבו הפוסקים שהדבר מותר משום שהינם מין אחד.