המבטיח דבר לקטן, האם מחוייב לקיימו?
בהלכה הקודמת התבאר שהאיסור לחזור מהבטחתו תלוי ב'סמיכות דעתו' כלומר, כוונתו של המקבל - לקבל את המתנה. ודנו הפוסקים אודות הבטחה לקטן, האם סמיכות דעתו של קטן שווה לזו של גדול. היו שסברו שההבטחה לקטן שווה לדין הבטחה כשאין המקבל בפניו: מאחר ואין לקטן דעת, ואינו סומך את דעתו על הבטחת הנותן, נחשב הדבר כאילו נעשית ההבטחה שלא בפני המקבל. אולם לדברי אדמוה"ז שהובאו בהלכה הקודמת עולה כי יש להחמיר גם ללא סמיכות דעת המקבל. ואכן פוסקים רבים כתבו שאף הבטחות לקטן יש לקיים ובפרט לקטן שכבר מבין. מעבר לכך צוו חז"ל שיש לקיים את ההבטחה לקטן, כדי שלא ללמדם לשקר.
מקורות:
סוכה מו, ב; טוש"ע ונ"כ חו"מ סר"ד וסרמ"ג; שו"ע אדמוה"ז הלכות מכירה ס"ו; שו”ת פרי יצחק ח”א, סנ"א; מחנה אפרים הלכות אונאה, סכ"ח; קהלת יעקב (למהר”י אלגאזי) תוספת דרבנן אות ז; מנחת פתים סימן רמג, ב; שו”ת שלמת חיים ח”ב, סע"ט; שו”ת בצל החכמה ח”ה, סימן קס