מי ששמע מחבירו את הספירה השייכת לאותו היום - האם בכל מצב אינו מברך?
לכתחילה אמנם יש לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בספירה של השני, אך כתבו הפוסקים שגם כשלא כוון, עצם הדבר שמעוניין לספור מיד בעצמו, נחשב שכיוון לא לצאת ידי חובה בספירה של השני, ולכן יכול לספור בברכה.
מקור:
- כיוון שנאמר: "וספרתם-לכם", יש שכתבו שאין יוצאים ידי-חובת הספירה בשמיעתה מאחר, לעומתם היו שאמרו שיוצאים בכך כדין "שומע כעונה". ולכן בכדי לחוש לכל הדעות, יש להיזהר כששומע הספירה מאחר שיכוון שאינו רוצה לצאת בספירה של השני, ואם לא כוון, עצם מחשבתו לספור בעצמו, נחשבת שכיוון לא לצאת ידי חובה בספירה של השני, ולכן כששומעים הספירה מהש"ץ אין צריכים לכוון לא לצאת ממנו, כיון שעצם זה שהולכים לספור מיד בעצמם נחשב כאלו כיוונו זאת בפירוש. ראה לבוש או"ח ר"ס תפט
- שו"ע אדה"ז שם ס"א וסי"ב
- דברי נחמיה בהערותיו על סי"ב שבשו"ע אדה"ז שם ד"ה "אלא ששמע"
- נטעי גבריאל פסח ח"ג פל"א ס"ג-ד.
הרב שלמה יצחק פראנק
