מהו מקורו של איסור טורח ציבור, מה משמעותו והאם רשאים הצבור למחול?
נאמר בגמרא שמן הראוי היה לקבוע את פרשת-בלק כחלק מקריאת-שמע, משום שנאמר בה "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" הדומה לפסוק "בשכבך-ובקומך", אולם למעשה לא צורפה, משום טורח-הצבור. יש הסוברים שאיסור זה עיקרו מן התורה ונכלל במצוות "אהבת-ישראל". וכתבו הפוסקים שאף שיכול הציבור למחול על טרחתו, מכל-מקום ודאי אין להטריח את הציבור יותר-מדי. שליח-צבור רשאי להאריך בתפלתו, אם אינו עושה זאת בכדי להתייהר בקולו הערב אלא מתוך נעימה, ובפרט בשבת, אולם יזהר שלא יאריך בתפלתו ביותר מפני טורח-הציבור. כמו כן אין להמתין עבור אדם חשוב שעדיין לא בא לבית-הכנסת, ואף אין לחזן להמתין מלהתחיל בחזרת-הש"ץ בשביל יחידים המאריכים בתפילתם, וכתבו הפוסקים שנוהגים להמתין עד שיסיים הרב תפילתו, מפני שעל-ידי הידיעה שממתינים לרב לא יתפללו הציבור במהירות כל-כך, אולם אם הרב מאריך מאד, מותר לו לרמוז בידיו לחזן שיתחיל.
מקור:
- ראה במדבר כד, ט. ברכות יב, ב. ראה מכתב-לחזקיהו (להשד"ח) ס"ט. ראה מ"א סקמ"ד סק"ז
- א"ר שם סק"ו
- (וראה שו"ע אדה"ז או"ח סת"צ ס"י). שו"ע אדה"ז או"ח סנ"ג סי"ד, סרפ"א ס"ג וסתקכ"ט ס"ח
- וראה התוועדויות ה'תשנ"ב ח"ב ע' 180. שו"ת בנימין זאב סקס"ח
- רמ"א או"ח סקכ"ד ס"ג
- מ"א שם סק"ז
- א"ר שם סק"ו
- מחצה"ש שם סק"ז שו"ע אדה"ז שם ס"ה
- מכתב-לחזקיהו ס"ט.
הרב מנחם מענדל וילשאנסקי