על מה נקבעה תענית עשרה בטבת, והאם ישנם דינים מיוחדים לליל התענית?

לאחר חורבן בית המקדש הראשון, תקנו הנביאים תעניות זכר לחורבן, כשעל כל שלב בחורבן נקבע צום; בכדי לעורר את העם לשוב בתשובה ולתקן את המעשים שגרמו לחורבן. בין ימי התעניות שנקבעו הוא יום העשירי בטבת, מפני שבאותו היום החל נבוכדנאצר מלך בבל את המצור על חומות ירושלים; וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, צרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום, את הסתלקות עזרא הסופר בט' בטבת, ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת שעל יום זה עליו העידו חכמים שהיה קשה לישראל כיום עשיית העגל וירד חושך לעולם שלושה ימים, ולכן בצום עשרה-בטבת אנו מזכירים אף את מאורע זה. מתחלה כשקבעו הנביאים את ארבע התעניות לאחר חורבן בית-ראשון, תקנו אותן כדוגמת צום יום-הכיפורים, על-פי הכלל שכל תקנות חכמים נוסדו כדוגמת מצוות התורה, כך שתעניות אלו היו מתחילות מערב קודם -משקיעת החמה- ועד צאת-הכוכבים של יום התענית, וכן ימי התעניות היו אסורים בכל חמשת-העינויים; וכך נהגו במשך שבעים שנות גלות בבל בכל ארבע התעניות, ובזמן בית-המקדש השני ימי הצום הפכו לימי ששון-ושמחה ולא התענו בהם, אך לאחר החורבן שבו להתענות בימים אלו, אלא שתקנו שיהיו אסורים רק באכילה ושתייה ולא ביתר העינויים, ורק תשעה-באב נותר במעמדו כדוגמת צום יום הכיפורים. (ויש שהחמירו בשאר העינויים גם בשאר הצומות ויש שהחמירו גם בליל התענית).

הרב דניאל גראבסקי

דיין ומורה צדק, ירושלים וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

עשרה בטבת תענית