המבטיח מתנה לאדם, שלא בפניו – האם חייב לתת לו?
נאמר “הין צדק” ודרשו חכמים: “שיהא הין שלך צדק ולאו שלך צדק”. ועוד אמרו: ”כל מי שנושא ונותן באמונה .. מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה”. כלומר, על האדם לעמוד בדיבורו. ונפסק להלכה: "מי שאומר לחבירו ליתן לו מתנה, ולא נתן, הרי זה ממחוסרי אמנה", כלומר, כאשר הבטיח מתנה סמלית שבאפשרותו להעניק – עליו לקיים הבטחתו כיוון שמקבל ההבטחה סמך בדעתו לקבל את המתנה. כיוון שהאיסור לחזור מדיבורו תלוי בסמיכות דעתו של המקבל. כתבו הפוסקים שכשההבטחה הייתה שלא בפני המקבל, אין איסור לחזור בו שהרי אם לא שמע את ההבטחה לא התכוון לקבלה. אולם דעת אדמוה"ז להחמיר אף בכך.
מקורות:
ויקרא יט, לו; מכילתא, בשלח א; ב”מ מט, א; טוש"ע ונ"כ חו"מ סר"ד וסרמ"ג; שו"ע אדמוה"ז הלכות מכירה ס"ו; ההפלאה כתובות נא; שו”ת פרי יצחק ח”א, סנ"א; מחנה אפרים הלכות אונאה, סכ"ח; שו”ת בצל החכמה ח”ה, סימן קס