כיצד נוהגים בקדושת הפירות?

נאמר: "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה", ודרשו חכמים: "'לאכלה' – ולא לסחורה", "'לאכלה' – ולא להפסד", כלומר ששימוש בגידולי הארץ של שנת שמיטה שאינו כייעודם הרגיל – נחשב הפסד. קדושת השביעית חלה על כל גידולי הארץ שנועדו למאכל אדם ובהמה, ומותר לאדם לקטפם לצורך ביתו, ויש לנהוג בהם בקדושה. כמו כן מותר להשתמש בפירות שביעית לכל שימוש (מלבד סחורה), אך רק בדרך השימוש המקובלת לאותו הדבר. לכן, דבר העומד לאכילה בלבד – אין להשתמש בו לדברים אחרים.

פירות וירקות שהדרך לאכלם בין חיים ובין מבושלים, יאכלם כפי שירצה, חיים או מבושלים. וכן פירות שרגילים לעשות מהם קומפוט כתפוחים וכדומה – מותר לבשלם לעשות מהם קומפוט. פירות וירקות שאין דרך רוב העולם לבשלם, אך יש מקום מסוים או עדה מסוימת הנוהגים לבשלם לעיתים קרובות – הרי זה נחשב דרך אכילה ומותר להם לעשות כן. מותר לייבש פרי שדרכו בכך. מותר לעשות ריבה (ממרח המתקבל מבישול פירות או ירקות וסוכר, עד התקרשות הנוזלים שבו) מפירות שביעית, מפירות שהדרך לעשות מהם ריבה. מותר לקלף ולרסק עבור ילדים קטנים, כיוון שכך הוא דרך אכילתם, אך יש לאסוף את מה שישאירו אחריהם ולהניח את השיריים במקום המיוחד לשיירי שביעית.

פירות וירקות שהדרך לאכלם רק חיים – לא יבשלם ולא יאפם. וכן להיפך, פירות וירקות שהדרך לאכלם מבושלים – לא יאכלם חיים. ואפילו התחילו להתבשל ולא התבשלו כל צרכם, אין לאכלם. דבר שדרכו להיאכל מבושל לגמרי – אין לבשלו חצי בישולו. וכן דבר הנאכל חי, אין לכבוש אותו עשרים וארבע שעות בנוזלים כי כבישה היא כבישול. ודבר שרגילים רק לכבשו אין לבשלו. עבר ובישל דבר הנאכל חי – מותר לאכלו ואינו נאסר.

מותר להריח בפירות שביעית, וכן לתלותם לנוי (לדוגמא הנוהגים בתליית פירות בסוכה יכולים לתלותם), באם לא פוגמים אותם אלא הם נשארים שלמים. דבר שיש בו קדושת שביעית אסור להשליכו לדלי (פח) המיועד לאשפה. אלא יניחו (אם אין מי שיאכל ממנו) במקום מיוחד עד שייפסד. ולא יניחו במקום שמצויים בו שרצים וחרקים, ואף לא כנגד השמש. יש מחמירים שלא להשליכו לאשפה אפילו בתוך שקית ניילון סגורה, ויש המתירים בשקית סגורה וכן הוא המנהג.

כאשר מכינים מיכל המיועד לשיירי פירות שביעית, יש לשים לב שלא להניח בו פירות שביעית העשויים להתקלקל מיידית כתוצאה מכך שמכניסם עם פירות שהחלו להתקלקל, אלא אם כן יעטוף אותם בשקית ניילון. מותר להסיר מפירות שביעית חלקים נגועים וחלקים שהחלו להירקב, כדרך כל השנים. אם החתיכה שהסיר (או אפילו חלק קטן ממנה) לא נפסלה עדיין לגמרי מאכילה, יש בה קדושה.