שאלות ותשובות

כשמסיים עם החובות, יתן על הרווחים.

כן כשהבן זקוק לכך זו צדקה לכל דבר ויש להקדים ולתת לבן לפני שנותנים לאנשים אחרים.

אם נתנו למטרה ספציפית לא צריך. וכך גם אם נתנו לעזרה כשמצבכם דורש זאת.

יש להעביר למטרה דומה.

אפשרי. מלשון אדמה"ז "מנהג פשוט בכל קהילה וכו'' משמע שאינו חיוב ממש ולכן אפשר מכספי מעשר.

אם לא ייחדת את הכסף למוסד מסויים ניתן לתת לאמך.

סכום כסף שייחדוהו לצדקה ועדיין לא באו לידי העניים או למוסד הצדקה, יכול לתתם בהלוואה בין עבורו ובין לאדם אחר אך ינהג במעות אלו כבמעותיו שלו, ולכן ייתן את ההלוואה רק כאשר ניתן לסמוך על הלווה שיחזיר הלוואתו מיד כשיבואו עניים לפניו ויתן להם את הצדקה. ואם לבסוף לא היה באפשרות הלווה הנזקק לפרוע חובו לצדקה, אין המלווה חייב לפרוע את חובו של הלה מכיסו.

מותר אם מדובר באורחים שזקוקים לכך בגשמיות או ברוחניות. אך אם זה לצורך ההנאה, הידידות או הכבוד שלנו, לא.

אפשר, כשהטלפון הוא אחד מכלי עבודת השליחות.

כתבו הפוסקים שזה אפשרי רק כשהמצב דחוק ביותר ורק להוצאות נישואין הכרחיות ולא למותרות.

כן.

אין בעיה להשתמש עם הכסף. להבא כדאי לא לעשות כך, כי עלולים להתבלבל עם כסף של צדקה.

כן, אפשר לנקות את התשלום למטפלת מסכום הרווח.

מותר.

לא חייבים להפריש מעשר מהדמי כיס.

חכמים אסרו להפריש מעשר בהמה אחר חורבן בית המקדש, מחשש שמא יאכלו את בהמת המעשר ויבואו לאיסור כרת.

ראוי שלפחות מקצת מהתשלום למעות חיטים לא יהי' מכספי מעשרות. אך מי שקשה לו, יכול ליתן הכל מכספי המעשרות.

בעיקרון לא, אך באם המצב דחוק - אפשר, וכדאי לרשום זאת כחוב למעשרות.

כן, כל צרכי בית הכנסת ניתן לתרום מכספי מעשר.

לא. כספי מעשרות מיועדים לשימוש לצורכי מצווה וצדקה.

כן, זה נחשב כמשכורת לכל דבר.

זה לא גורע. ואם ההתעוררות שלהם להשתתף באה בעקבות התרומה שלך, הרי הזכות נזקפת גם לך, וכדברי חז"ל: "גדול המעשה [שגורם לאחרים לעשות] יותר מן העושה".

אם הם במצב שזקוקים לצדקה, כן, ואדרבא, עניי עירך קודמין. כמובן שכסף הנמצא בקופות צדקה שייך רק לצדקה שעבורה יועדה הקופה ואי אפשר לתת ממנה לעזרה לאחרים, אא''כ מדובר בקופה שאין לה כל ייעוד או מטרה.

לא צריך.

מותר לקנות רק עבור ילדים גדולים שכבר אין דרך העולם לתת להם את כל המצטרך להם, רבים מפוסקי זמננו כתבו שזה עד החתונה, אבל לצערנו לפעמים זה מצוי כבר בגיל ישיבה גדולה.

אפשר.

רק אם הם במצב שצריכים כספי מעשר.

כאשר הבדיקה היא חובה על האדם, כגון שכבר עברו שלוש וחצי שנים מהבדיקה הקודמת, אינו יכול ליטול ההוצאות ממעשר, כיון שזו חובה עליו, ואין לשלם חובו ממעשר, ומשום כך - חסיד מאנ"ש שנהג לבדוק המזוזות שלו אחת לי"ב חודש, (ובפרט בחודש אלול, ע"פ הוראות הרבי בנושא), והדבר הפך אצלו כנדר שהוא חובה עליו לקיימו לא נכון לקחת עבור כך ממעשר. גם אם לא מדובר במנהג שנהג בו כנדר וגם לא באופן שמחויב לבדוק ע"פ הלכה (פעמיים בשבע שנים), יש נידון בפוסקים האם הידור מצוה עד שליש מהסכום מותר לקחת ממעשר או שגם להוסיף על הידור מצוה עד שליש מהסכום - הוא דבר שבחובה שאין גובים אותו ממעשר. ולכן למעשה אם הבדיקה היא לשם הידור מצוה (ובאופן שאכן יש הידור בבדיקה נוספת זו בתוך הזמן ומעבר לכך שביצע בדיקות החובה שעליו) ניתן לקחת עד 2/3 מהסכום מכספי מעשר ולא יותר. וברוב הפעמים הבדיקה אינה נכללת בהידור אלא בחובה שאי אפשר לקחתה ממעשר. (ואם הבדיקה נעשית שוב בתוך זמן קצר לבדיקה הקודמת וללא שום סיבה שיש בה משום הידור מצוה א"כ אין בזה דבר מצוה כלל ושוב א"א לקחתה ממעשר.

מותר לקנות מכספי מעשרות.

להשתמש למטרה דומה.

מותר, כיון שמטרת כספי מעשר הם לעשות איתם צדקה לצרכי הרבים.

דנו בדבר הפוסקים, במקום הצורך ניתן להקל, אך לכתחילה ראוי שלא להסתמך על היתר זה.

הפוסקים דנו בקבלת צדקה מאדם כזה, ונראה שיש להקל ובפרט שמחללי שבת בימינו הם בגדר 'אנוסים ותינוקות שנשבו', אך רצוי שלא יהיה בפירסום (לפרסם את שמו כגון לשים שלט וכו').

הוצאות של בגדים ייחשבו כהוצאה, רק אם אלו בגדים מיוחדים הנדרשים לעבודה זו.

ללוות מקופת צדקה שמיועדת למטרה מסויימת אדה"ז אסר זאת באגרת שלו. כדלקמן. משא"כ ללוות מקופה כללית יש מקום ללוות בשעת הצורך ולציין בפתק את החוב. וזה לשון אדה"ז באגרת א': "ראה ראינו את עני מקצת בני עמנו הממונים על קופת אה"ק, ואין עני אלא מן הדעת, שמחמת חסרון הידיעה הם מתחסדים וחפצים להרבות במצות ולעשות גמ"ח ממעות אה"ק. והיא מצוה הבאה בעבירה, כי הוא איסור גמור ועון פלילי הוא עפ"י דין תוה"ק, כמבואר בדברי רז"ל, אפילו להלוות בשכר אסור וכל שכן בחנם, אפילו לבטוח גדול, הן לאחרים הן להגבאים לעצמן, אפילו למצוה רבה, כי המעות הן כבר של חכמי אה"ק, וכל היכי דקיימו ברשותא דמרייהו קיימי, ואסור להוציאם שלא מדעתם." עכ"ל.

אם נותנים בתור צדקה אפשר להחשיב למעשר אבל אם זה בתור תשלום לא.

נכון שלא, אם ממש אין אפשרות אחרת והנסיעה היא באמת רק בשביל להיות אתה ובני ביתך אצל הרבי יש מקום לקחת לטיסה מהמעשרות.

אם נתן צדקה לאדם ונמצא רמאי, יש מחלוקת הראשונים אם קיים מצות צדקה. היד רמה סובר שלא יצא, משא"כ רבינו יונה סובר שכן יצא. וראה בגליוני הש"ס שהסתפק בשיטת היראים ונוטה לומר שכן יצא. וראה בכלי חמדה הסבר לשיטת הסוברים דלא יצא והוא משום דמצות צדקה הוי בעיקר המעשה דקבלת העני ולא נתינת וכוונת הנותן. וא"כ אפשר לומר דלגבי מעשר דהוי יותר מצד חיוב הנותן ולא מציאת העני, כדמוכח מכמה מקומות אולי יש לומר דלכל הדיעות יצא ידי חובת מעשר.

נכון שלא לשלם מכספי מעשר, במקום צורך ניתן לשלם מכספי מעשר ולכתחילה נכון לשלם רק חלק מהתשלום מכספי המעשר, אך לא את הכל.

נאמר: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך". ומהמילים "את כל" למדו חכמים, שחיוב הפרשת מעשר הוא מכל סוגי הרווחים. ודנו הפוסקים אודות מתנות ושוברים שווי-כסף, האם חל עליהם חיוב מעשר. יש שכתבו שאם משתמש במתנה כמות שהיא, אינו חייב להפריש את הערך הכספי של מעשר ממנה. ויש שסברו שמכל מתנה יפריש שווי מעשר. כמו-כן דנו הפוסקים לגבי אדם הנצרך לקבל מענק ממגבית צדקה, האם חייב הוא במעשר; יש שכתבו שהוא חייב במעשר בדומה לחיוב מעשר בתבואה, אולם יש שכתבו שאינו חייב, כיוון ש"פרנסת עצמו קודמת לכל אדם", ואם בכל-זאת רוצה להפריש, ראוי שייתן את המעשר לקופה ממנה קיבל את הכסף.

צריך לתת מעשרות מכל הרווחים לאחר ניכוי הוצאות הקשורות ישירות לעבודה (לא הוצאות מחיה כלליות).

אין לקנות תמונות של צדיקים לשימוש ביתי מכספי מעשר.

מעשר יש לתת מהרווח בלבד. אך מן הסתם הכסף נשאר מושקע במניה וא"כ הכסף שקיבלתם הינו רווח נטו, במקרה כזה יש לתת מעשר.

1. יש להפריש. 2. אם הפרישו בזמן הירושה, יש להפריש מעשר רק מהרווח של התייקרות הבית.

מעשר מפרישים מהנטו.

אם מדובר בכסף שכבר ייחדת לצדקה, ושמרת עליו באופן סביר, אין חובה להשלים. אם לא ייחדת כסף ספציפי, צריך להפריש מעשר שוב.

אם יש איזו מחוייבות נימוסית חברתית לתת מתנה, אזי אי אפשר לפרוע ''חובותיו'' בדמי מעשר. אבל אם הנתינה היא כסיוע לנזקקים (או להורים או לזוג הצעיר), אפשר מדמי מעשר.

בשו''ע נאמר שלא יפחות משלישית השקל בשנה שזה כעשרים ש''ח, אך כמובן שיש להרבות כמה שניתן בהתאם ליכולות ואף מעבר לכך.

צריכים להפריש כמו בכל הכנסה.

עליו לתת את התחייבותו לצדקה, אלא אם כן התנה בפירוש ואמר שנותן באם יבריא החולה.