שאלות ותשובות

על השבת דרשו חכמים: "שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול". אולם אנשים המתענגים מסיפור שמועות וחידושים, מותר להם לספר שמועות אלו בשבת כמו בחול, כיוון שעבורם זהו עונג שבת (אך מי שאין לו עונג מעצם הסיפור, אסור לו לספר לחברו, כדי שיתענג חברו משמיעתם. ורק אם מדובר באורח שלו, והוא רוצה לכבדו ולענגו או לקרבו, מותר). אך מי שיכול ללמוד תורה, אין לו לדבר דברים בטלים, ואפילו בחול אין לדבר בדברים בטלים משום ביטול תורה. עד יש לשים לב, לכך שאסור לדבר דברי צער בשבת, כגון על פטירת אוהבו וכיוצא בזה.

הרב שי שמעון כהן

רב קהילת חב"ד, תל-ציון וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

דבור בשבת שבת

כל עוד ולא הסיח דעתו לגמרי מנטילת ידיו, אינו חוזר ונוטל ידיו. אך לכתחילה נזהרים שלא להפסיק שלא לצורך בין הנטילה לברכת המוציא, וכמו שאמרו חכמים "התוכף לנטילת ידיים ברכה אינו ניזוק בכל אותה סעודה".

הרב ליאור רוזנבוים

דיין ומורה-צדק בבאר שבע וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

נטילת ידיים לסעודה דבור

אמרו חכמים שאין משיחים בשעת הסעודה, "שמא יקדים קנה לוושט" (= כיוון שבעת הדיבור ה'קנה' (צינור הנשימה) פתוח והאוכל עלול להיכנס לתוכו יש חשש סכנה שמא יחנק חלילה), ויש שביארו, שהאיסור נאמר במקורו בזמן חז"ל כאשר אכלו בהסבה והיה סכנה בדבר. ולמעשה גם כיום שאוכלים בישיבה ולא בהסבה נזהרים בזה, אלא שהאיסור לדבר הוא בעת האכילה ממש, אך בין המנות או בסיום הסעודה, אין חשש, ואדרבה יש לדבר בדברי תורה.

הרב יוסף אברהם פיזם

ראש ישיבת ורב קהילת חב"ד קרית שמואל וחבר מכון הלכה חב"ד // לדף הרב

סעודה דבור ענייני סכנה דברי תורה