כיצד נוהגים בשתיית יין של ההבדלה, במוצאי שבת חזון?

אסרו חכמים לאכול מאכלים שהוכנו על ידי גויים בדרך בישול, טיגון או צליה. גם כשהגוי בישל מאכלים כשרים בכלים כשרים. טעם האיסור הוא בכדי למנוע קירבה יתרה לגוי העלולה להביא לנישואי תערובת. טעם נוסף נאמר לאיסור זה – שיהודי לא יהיה רגיל לאכול אצל הגוי, שכן, עלול הוא בכך להגיע לידי אכילת דברים האסורים. ואם בישל הגוי בכליו של היהודי יש להכשיר את הכלים לפני השימוש בהם. ונחלקו הפוסקים באיזה אופן ניתן להתיר את עזרתו של הנכרי בבישול, יש הדורשים שיהודי אף יניח את התבשיל על האש, לעומתם יש שהסתפקו בכך שיהודי ידליק את האש בלבד, וכך אנו נוהגים למעשה.

בהלכה הקודמת התבארה גזרת חכמים שלא לאכול מתבשיל שבישלו הגויים. אלא, שגזירה זו נתקנה רק במקרים הבאים: א( כאשר המאכל אינו נאכל חי והגוי בבישולו גרם שיוכלו לאכלו, אבל דבר הנאכל חי, בישול הגוי לא אסרו; ב( בישול הגוי נאסר רק במאכלים חשובים העולים "על שולחן-מלכים", כלומר – מאכלים שמזמינים עליהם אורחים, או המשמשים ללפת בהם את הפת. ויש מן הפוסקים האחרונים הסוברים שפלאפל אינו נחשב כ"עולה על שולחן-מלכים", כיוון שבדרך כלל הוא נאכל בצורה עראית ולא קובעים עליו סעודה חשובה, ולכן אין בו איסור של בישולי-עכו“ם; אך יש המחמירים בכך, ובכשרויות המהודרות מקפידים שיהודי ידליק את האש אף לטיגון הפלאפל.

נאמר בגמרא: "הנכנס לישן על מטתו אומר .. ברוך המפיל חבלי שינה". וברכה זו נקבעה כהודאה לה' על השינה "מפני שהיא מצרכי בני אדם", ונותנת כוחות לאדם. ודנו הפוסקים כיצד ניתן לברך את הברכה לאור החשש שמא לא יירדם וברכתו תהיה לבטלה, אלא שלמעשה ברכה זו נתקנה כשבח לה' על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה, שאפילו לא שמע קול תרנגול מברך אותה, ולכן אפילו אם לא יישן אין ברכתו לבטלה. כיוון שברכה זו נתקנה על השינה, לכן לאחר ברכת "המפיל" אין לדבר. וכתבו האחרונים, שבדיעבד גם מי שדיבר לאחר ברכת המפיל – לא הייתה ברכתו לבטלה.

כפי שהתבאר בהלכה הקודמת, ברכת "המפיל" נתקנה כשבח והודאה לה'. ודנו הפוסקים אודות מי שקם באמצע הלילה, לא על מנת ללכת לבית הכיסא וכדו', אלא קימה של ממש, לקריאה וכדו' ובדעתו לחזור ולישון, האם עליו לשוב ולברך. למעשה, עם הקימה לאחר נטילת ידיים מהמים הסמוכים למיטה, יאמר "אלוקי, נשמה שנתת", ללא שם ה' בחתימתה אלא יאמר: "ברוך המחזיר נשמות לפגרים מתים". ולפני שחוזר לישון יאמר "המפיל", ללא הזכרת שם ה' בפתיחתה, אלא יאמר "ברוך המפיל חבלי שינה" ובחתימת הברכה לא יזכיר שם ה' ויאמר "ברוך המאיר לעולם כולו בכבודו", וכשיקום בבוקר, יאמר ברכת "אלוקי, נשמה" עם שם ה'. ויכול אף בפעם הראשונה לברך "אלקי, נשמה" ובפעם השנייה יברך ללא שם ומלכות.

נאמר: "הנה זה עומד אחר כתלנו", ודרשו חכמים: "אחר כותל מערבי של בית המקדש .. שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם". קיימות גישות שונות אודות מעמדו של הכותל המערבי, שכונה במדרש כ"כותל של בית המקדש". ולמעשה מקובל ליחסו להר הבית, ולכן מדורי דורות נהגו להתפלל ע"י הכותל מבלי לחשוש לבעיות של טומאה. ונחלקו הפוסקים אודות תחיבת ידיים בין אבני הכותל, יש שחששו ואסרו זאת משום שאנו מוחזקים כטמאים, ואף "ביאה במקצת", כלומר, כניסה כלשהי לגבולות הר הבית בטומאה אסורה ויש שהקלו בכך. ולמעשה יצוין כי בעת ביקור כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ בכותל המערבי, בקיץ תרפ"ט – נשק לאבני הכותל, וכן הורה הרבי לשלוחים להניח פתקאות באבני הכותל.