לכל השו"ת
נכון שלא לזרקם לאשפה דרך בזיון. בשעת הצורך ישימו אותם בפח, בשקית שאינה שקופה.
מקור:
פעולות שאלה ותשובה
הכריעו הפוסקים שגם חלק מפסוק, בדרך כלל משלוש מילים רצופות ומעלה, חייב בגניזה. אמנם לעיתים אין חיוב גניזה, ותיאורטית ההיתר יהיה קיים גם בפסוק שלם. וכמה היתרים ישנם למקרים שונים בהם אין חיוב גניזה. אחד ההיתרים : אם המילים נכתבו בלשון צחות או בדרך מליצה, למשל מודעה המזהירה מסכנה שכתוב: ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - אינה טעונה גניזה כי המילים ההלו נכתבו לא בתור ציטוט מהתורה אלא כמליצת הלשון לנכתב, והסתמכו על לשון התורה. וכן המילים "והיה מחניך קדוש" במודעות על צניעות, או מודעת ברכה הפותחות ב"ברכה לראש משביר" למרות שאלו מילים השאולות מפסוק, אך הכוונה אינה לציטוט פסוק, וכן דוגמאות רבות. אמנם אם הפסוק מופיע כציטוט ובפרט אם מציינים בסוגריים את המקור בתורה או בתנ"ך - זה מדגיש את הכוונה לציטוט מהתורה ומצריך גניזה.
לעמוד השאלה
הרב ישראל יצחק הלפרין
כיוון ששמן נרות החנוכה הוקצה למצוותו נאסר בהנאה ויש לשורפו. וראוי לציין שאם התנה לפני שיצק את השמן שיהיה מותר בשימוש, יכול להשתמש בו. וכל האמור הוא בשמן שבנרות ממש, אך השמן שבבקבוק מותר אף ללא תנאי. ולגבי הפתילות, כתבו הפוסקים שמעיקר הדין אין צריך בהן תנאי כלל, אלא שמצד השמן הבלוע בהן יש להתנות שאינו מכוון להקצותן למצוותן. ואף שעשה תנאי, אין להשליכם בבזיון, ככל תשמיש מצוה שבלו שאמנם מותר להשתמש בהם תשמיש של חול, אך לא להשליכם בבזיון, ולכן יגנזו, או שיעטוף אותם היטב בשקית ויניח במקום שמישהו אחר מבלי משים ישליך לפח.
לעמוד השאלה
הרב שמואל מקמל
על נר חנוכה צוו חז"ל ש"אסור להשתמש לאורה". וביארו הראשונים בטעם הדבר, משום שיהיה ניכר שהוא לשם מצוה, כמו שנרות המקדש היו אסורים לשימוש זר. וכתבו הפוסקים שמכך למדים דין איסור השתמשות בשמן הנותר בחנוכיה לאחר שכבתה משום שהוקצה למצוותו. וביארו הפוסקים בטעם הדבר שאין השמן מותר בהנאה כמו עצי הסוכה שמותרים לאחר החג, משום שבעצי הסוכה היה ידוע מראש שיישארו אחרי החג ולכן לא כיון להקצותם רק למצוותם. לעומתם בשמן נרות החנוכה, ידע שהשמן יכלה וכשיצק את השמן במנורת החנוכה, כוונתו הייתה שכל השמן יבער. משום כך נפסק בשלחן ערוך כי יש לשרפו לאחר חג החנוכה.
לעמוד השאלה
הרב שמואל מקמל
