מה המקור והטעם למנהגנו, לומר 'אמן' אחרי פסוקי ברכת כוהנים שאומר הש"ץ, ולא "כן יהי רצון" כפי שנהוג בכל מקום וכפי שנפסק להלכה בפוסקים?
אמנם המנהג הרוֹוח הוא שלא לענות 'אמן' בסוף כל ברכה, אלא 'כן יהי רצון', מכיוון שאין זו הברכה עצמה. אבל מנהגנו לענות 'אמן', מכיוון שגם הש"ץ 'מברך', כלשון הזוהר-חדש, על דרך עניית 'אמן' בברכות שב'יעלה ויבא' וכד'.
מקור:
- שו"ע סי' קכז ס"ב, ונו"כ, שו"ע אדמו"ר הזקן ס"ב, כף החיים ס"ק טז, וסי' קכח ס"ק צא, וש"נ. המקור והטעם למנהגנו - ראה שער הכולל פרק ט ס"ק לו. ספר המנהגים עמ' 13, זהר חדש פ' נשא.

הרב פנחס קדיש