מהו "פסוק של-שמו" והאם ניתן לאמרו בעל-פה?

נוהגים לומר בתום תפלת שמונה-עשרה, קודם "יהיו-לרצון" השני, פסוק המתחיל באות מתחלת שמו ומסיים באות מסוף שמו, ומי שיש לו כמה שמות יאמר על כל שם פסוק אחר, וכמה סגולות קשורות במנהג זה להינצל ביום הדין, ואף נשים נוהגות בכך, ומצינו שהורה הרבי לכמה אודות מנהג זה תוך הכוונה לפסוק אותו עליהם לומר בהתאם לשמם. וחסידים נוהגים אף לומר את הפסוקים השייכים לשמותיו הק' של הרבי. באמירת פסוקים אלו יש מן הפוסקים שהעיר שאם פסוקים אלו אינם שגורים בפי-הכל עדיף שלא לאמרם בעל-פה מפני שהם בכלל "דברים-שבכתב", אלא שלמעשה המנהג להקל בזה וכמה טעמים נאמרו על-כך. חסידים רבים נוהגים לומר לשמו של הרבי את הפסוקים "מאור עינים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם" ו"מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל", כמו"כ יש הנוהגים לומר את הפסוקים "מגדיל ישועות מלכו ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם", "מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל".