הרב שמואל מקמל

נאמר: "ראשית עריסתכם חלה, תרימו", חיובה של מצוות זו בארץ ישראל מן התורה ולדעת כמה פוסקים אף כיום חיובה מן התורה, ובחו"ל הוא מדברי סופרים. שיעור חיוב חלה הוא בעיסה שמשקלה כ-1,600 גרם. ובכמות קטנה מזו, אין מברכים על ההפרשה. מי שלש שני מיני בצק, שאין בכל אחד כשיעור ובשניהם יחד ישנו שיעור, אם הוא מקפיד שלא לערב את מיני הבצק, כמו במתוק ומלוח, או שהם משני מיני קמח, אינם מצטרפים. אך אם אינו מקפיד - ידבק את שתי העיסות, ויברך. ויצרפם קודם האפייה. ואם לא צירפם קודם, מניחם אחרי האפייה בסל אחד ומצרפם, או שפורס עליהם בד ומפריש בברכה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

כשרות הפרשת חלה

בי"ט כסלו מחלקים את הש"ס, כלומר, כל אחד מקבל על עצמו ללמוד אחת (או יותר) ממסכתות הש"ס במשך השנה (עד י"ט כסלו הבא), כך שכל אנשי העיר או כל מתפללי המנין מצטרפים יחד ללמוד את כל הש"ס. נוהגים לחלק את "כל הש"ס כולו", וגם את המסכתות שאין בהן גמרא (כמו בסדר זרעים וטהרות). ראוי שההתחייבות על לימוד המסכת תבוא בכתב, וליתן הכתב בידי אחר, שהרי רואים שזה פועל תוספת כוח וזירוז גם אם יהיו קשיים בדבר, ביודעו שיכולים לשאול ולברר אצלו האם אמנם קיים את הבטחתו. ויש להדביק על כותלי בית הכנסת את רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס. אלו הנמצאים במקום אשר הוא קטן מהכיל לחלק את כל הש"ס, וכן כל מי שרוצה, יכולים להצטרף לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשם של רבותינו נשיאינו – 770 – ועליהם להודיע זאת ב"טופס" ולמסרו לידי הנהלת "מחנה ישראל". מי שלא הספיק, מאיזה סיבה, להודיע מהשתתפותו בחלוקת הש"ס עד י"ט כסלו, ביכלתו להצטרף אחר כך, ובהקדם הכי אפשרי.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חלוקת הש"ס י"ט כסלו

אם הלבנה מכוסה בענן קל בלבד, כך שאפשר לראות לאורה את מה שבדרך כלל רואים לאור הלבנה, יכול לברך עליה. ואם תוך כדי הברכה התכסתה הלבנה לגמרי יש להמשיך בברכה; אולם אם מראש ניתן לשער שתוך כדי הברכה יבוא ענן גדול ויכסה את הלבנה לגמרי, אין להתחיל בברכה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קידוש לבנה

את נרות החנוכה מדליקים בבית-הכנסת החל מפלג המנחה בנוכחות מניין, ואם לא התאסף מניין עד סמוך לכניסת השבת, ניתן להדליק עם הברכות גם קודם שהגיע מניין, על סמך הקהל שעתיד להתאסף אחר-כך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות ערב שבת

נאמר בגמרא: "אסור לישב על גבי מטה שספר-תורה מונח עליה". וכתבו הפוסקים, שמשום מידת חסידות, יש להגביה את ספר התורה שלושה טפחים - וטוב יותר שיהיה גבוהה עשרה טפחים, אף שמצד הדין די בהגבהה של טפח אחד. ואף שהדבר אמור בספר תורה, יש לנהוג כך אף ביתר ספרי קודש. אולם לגבי ספרים המונחים בארון על יד הקיר, או בארגז על הרצפה, יש להקל ואין צורך שיהיו גבוהים אפילו טפח. כמו כן, אסור לשבת על ספסל שמונחים עליו ספרי-קודש, אלא אם כן מניח תחתיהם דבר גבוה קצת, ויש שהצריכו שיהיה אותו דבר בגובה טפח, וכתבו הפוסקים שהמחמיר בזה תבוא עליו הברכה .

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספרי קודש

מי שלא שמע את הברכה מפי המברך כלל, אלא שהוא יודע איזו ברכה ברך, וכגון כשהוא מתפלל בציבור ואינו שומע ברכת הש"ץ, אך שומע שהציבור עונים ויודע על איזו ברכה עונים, אינו חייב לענות "אמן" אלא שאם מעוניין רשאי לענות. ודנו הפוסקים אודות השומע ברכה דרך הטלפון או בשידור חי כלשהו האם רשאי לענות, ולמעשה אין יוצאים ידי חובה, וכן אין לענות קדושה וברכו בשמיעה באופן זה, אבל ניתן לענות "אמן" כל עוד ידוע בוודאות שאכן זה שידור חי ועונה בסמוך לברכת המברך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

עניית אמן שידור חי

דנו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. יש שכתבו שטעם איסור עשיית מלאכה בעת הדלקת הנרות, הוא מפני שזמן זה נחשב כעין חג, ולכן יש להקפיד שלא לעשות מלאכה כל עוד והנרות דולקים. לעומתם יש שכתבו, שטעם איסור עשיית מלאכה נעוץ באיסור ליהנות לאור הנרות, ויש לחשוש שמא יכבה האור בבית באמצע המלאכה, וימשיכו במלאכה לאור הנרות; ולפי טעם זה כתבו, שלאחר שעובר הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, שאז מותר מן-הדין להשתמש לאורן - מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות, וכך מנהגנו למעשה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

אכן, יש עניין בכניסת היום הקדוש לומר ווידוי חוץ מהווידוי שנאמר במנחה (הווידוי של מנחה נאמר מסיבה אחרת (המפורטת בשו"ע אדה"ז או"ח סימן תרז סעיף א))

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

תפילה וברכות ערב יום כיפור וידוי

אף שישנו מנהג להתענות ביארצייט, עם זאת בחב"ד לא נוהגים להתענות. יש המקפידים לסיים מסכת ביום היארצייט ובכך נפטרים מן התענית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

יארצייט תענית

למרות שהאשפה היא 'מוקצה' התירו לפנותה בשבת מהבית, מפאת כבוד האדם. וכתבו הפוסקים שבמקרה שהניח לרגע את הפח בחוץ על-מנת לפתוח את הפח העירוני, תהיה לו בעיה לקחת את הפח בחזרה לביתו. שכן, כל ההיתר להוציא את הפח היה רק כשזה מפריע בבית, ואילו בחוץ על-יד פחי האשפה, לא בהכרח שזה מפריע לאנשים. ולכן יש להחזיק בידו את הפח כל הזמן ולא יניחו כלל, וכך יוכל להחזירו לביתו כל עוד והוא בידיו. וכשאין הדבר מתאפשר, התירו להניח מים בתוך הפח, וכך יטלטל דבר המותר והאסור יחדיו. ועל אף שבדרך-כלל נאסר הטלטול גם באופן זה, כאן התירו מפאת כבוד האדם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

בשבת קודש לאחר חצות היום לומדים בעניינים השייכים לחורבן, כגון רשימות אדמו"ר הצ"צ למגילת 'איכה' ובנין בית המקדש, או עניינים השייכים לתשובה, כמו ספר דרך חיים, וכן מותר להשלים את השיעורים היומיים באם לא הספיקו ללמדם קודם חצות. במקום שרגילים להקהיל קהילות כל שבת, מותר לדבר שם כרגיל גם אחרי חצות היום בעניינים של פנימיות התורה. ולמעשה ישנם כמה וכמה שיחות של הרבי שנאמרו בקביעות דומה, כגון בשנת תנש"א ורצוי לחזור על שיחות אלו. כמו כן בשנת תשמ"א (שבת ערב ת"ב) הרבי דיבר על פרק ג' דפרקי אבות שם נאמר פסוק מאיכה "ישב בדד . . כי נטל עליו", (אף שבפועל אמירת פרק ג' נדחית לשבת הבאה), אך ניתן לחזור על נקודה משיחה זו (מופיע אף בביאורים לפרקי אבות).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת תשעה באב ערב תשעה באב למוד תורה הקהלת קהילות

אמרו חכמים: "בית הקברות אין נוהגין בהן קלות ראש .. מפני כבוד מתים", ומכך שדינים אלו שנאמרו מפני כבוד המת, באים בגמרא בהמשך לאיסור קלות ראש בבית הכנסת, למדו הפוסקים שכשם שבבתי כנסיות "אין אוכלין בהן ואין שותין בהן", כך גם בבתי העלמין קיים איסור אכילה ושתייה. וכך נפסק להלכה בשלחן ערוך. וכתבו הפוסקים שגדר בגובה עשרה טפחים (כ-80 ס"מ) מספיק כדי להפריד את מקום האכילה מבית-העלמין ומותר לאכול מעברו. ודייקו הפוסקים שכל האיסור האמור, הוא רק לגבי אכילה בבית העלמין, אך מאכלים ומשקים שנכנסו לבית העלמין לא נאסרו וניתן להשתמש בהן בחוץ.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בית קברות

אמרו חכמים: "מלוה .. שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול .. וגורם קללה לעצמו". כלומר, יש חיוב להעמיד עדים בשעת ההלוואה, וכל המלווה ללא עדים הרי הוא עובר בלפני עיוור לא תתן מכשול, משום שהלוואה ללא תיעוד יכולה לגרום ללווה לכפור בחובו ולומר שלא קיבל הלוואה. ואף במקרה שהלווה הינו תלמיד חכם אין לסמוך על אמינותו, כי יתכן שישכח מחמת טרדת לימודו. ונפסק להלכה שלכתחילה ראוי לכתוב שטר בעת מתן המעות. אולם יש הסוברים כי הצ'ק בימינו הוא בדומה לשטר חוב, ולכן אם יש צ'ק ביטחון אין צורך בעדים. אך הטוב ביותר הוא כתיבת שטר והחתמת הלווה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מלווה ולווה

אמרו חכמים: "מים אחרונים .. מתחילין מן הקטן" בטעם הדבר כתבו הפוסקים, שכיוון שאסור להסיח את הדעת לאחר "מים אחרונים" בכדי להבטיח את ניקיונן לברכת המזון, לכן אין לדבר לאחריהן אף לא בדברי תורה, ואף מוזגים את כוס ברכת המזון לפני "מים אחרונים", בכדי לסמוך אותן לברכה ללא הפסק. לכן יש להתחיל במים אחרונים מן הקטן שלא ימתין הגדול לכולם בבטלה. ואח"כ ייטלו לפי סדר ישיבתם ללא 'כיבודים', ומשנותרו חמשה יש לתת לגדול (=המברך) ליטול וכן אם מתחלה היו רק חמשה, הגדול נוטל תחלה, שבשיעור המתנה של 4 אנשים אין בכך הפסק שהרי יכול לעיין בינתיים ב4 הברכות של ברכהמ"ז. אלא שכתבו האחרונים שכיום אין מקפידים על סדר זה והמברך נוטל תחלה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סעודה מים אחרונים

נאמר “הין צדק” ודרשו חכמים: “שיהא הין שלך צדק ולאו שלך צדק”. ועוד אמרו: ”כל מי שנושא ונותן באמונה .. מעלין עליו כאילו קיים כל התורה כולה”. כלומר, על האדם לעמוד בדיבורו. ונפסק להלכה: "מי שאומר לחבירו ליתן לו מתנה, ולא נתן, הרי זה ממחוסרי אמנה", כלומר, כאשר הבטיח מתנה סמלית שבאפשרותו להעניק – עליו לקיים הבטחתו כיוון שמקבל ההבטחה סמך בדעתו לקבל את המתנה. כיוון שהאיסור לחזור מדיבורו תלוי בסמיכות דעתו של המקבל. כתבו הפוסקים שאם ההבטחה הייתה שלא בפני המקבל, אין איסור לחזור בו שהרי אם לא שמע את ההבטחה לא התכוון לקבלה. אולם דעת אדמוה"ז להחמיר אף בכך. ודנו הפוסקים אודות הבטחה לקטן, האם סמיכות דעתו של קטן שווה לזו של גדול. היו שסברו שההבטחה לקטן שווה לדין הבטחה כשאין המקבל בפניו: מאחר ואין לקטן דעת, ואינו סומך את דעתו על הבטחת הנותן, נחשב הדבר כאילו נעשית ההבטחה שלא בפני המקבל. אולם לדברי אדמוה"ז שהובאו בהלכה הקודמת עולה כי יש להחמיר גם ללא סמיכות דעת המקבל. ואכן פוסקים רבים כתבו שאף הבטחות לקטן יש לקיים ובפרט לקטן שכבר מבין. מעבר לכך צוו חז"ל שיש לקיים את ההבטחה לקטן, כדי שלא ללמדם לשקר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מתנה קטן

נאמר: "וידבר ה' .. לאמר" ודרשו חכמים שהאומר דבר לחברו, גם שלא בסוד, אסור לספרו לאחרים עד שיורה לו בפירוש. יש שלמדו שהאיסור הוא מצד דרך-ארץ שלא לספר ללא הוראה מפורשת 'לאמור'. ויש שלמדו זאת מכך שכתוב "לאמור" שמשמעותו הוא 'לא-אמור' כלומר שאסור לו לספרו לאחרים. כי ע"י הפרסום עלול להינזק, ולכן אסור לאומרו לאחרים, עד שיורה לו. לגבי כתיבת והקלטת הדברים, כתבו הפוסקים שמצד דרך-ארץ יש מקום להקל כי אינו "אומר". אך מצד חשש היזק, גם בכתיבה והקלטה יש להיזהר. וראוי ליטול רשות מחברו לפרסמם ובפרט בדברים שנאמרו ביחידות. ודברים שנאמרו בציבור לפרסום, לכו"ע אין איסור להפיצם אא"כ האומר אסר זאת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בין אדם לחבירו

מעיקר הדין החל מחצי השעה קודם זמן ההדלקה, הרוצה לאכול יותר משיעור כביצה -שהוא 54 גרם- פת או עוגה, רשאי למנות אדם אמין שיזכירהו בהגיע זמן ההדלקה להדליק. וכן יכול הוא להתחיל לעסוק במלאכה כשממנה אדם אחר שיזכירהו, אלא שיש המדייקים מלשון אדה"ז שלא לסמוך על כך לכתחילה, אלא לצורך דבר מצווה כמו לימוד-תורה או סעודת מצווה. ואף תזכורת בפלאפון נחשבת לשומר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות אכילה קודם ההדלקה עשיית מלאכה

על חג החנוכה נאמר בגמרא שנקבע "בהלל ובהודאה". וביארו הפוסקים שכוונת הגמרא "אבל מותרין .. בעשיית המלאכה". כלומר, בשונה מחגים אחרים שנקבעו אף לאיסור מלאכה, בחנוכה מותר. עם-זאת כתבו הפוסקים, שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל עוד הנרות דולקים. כתבו הפוסקים שהמלאכות מהן נמנעות הנשים בעת ההדלקה הן תפירה, כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, שכן זמן הדלקת הנרות לא חמור במהותו יותר מחול המועד. ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסורים במלאכה בזמן זה; מדברי הרבי משמע שנשים משתדלות להימנע מכל מלאכה. יצוין כי למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על יד הנרות. נחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

אין להתייחד עם קטנה מגיל 3, ובן מגיל 9. כאשר מזמינים "בייבי סיטר" עשויים להיגרר לבעיות של ייחוד. וכמה פתרונות לכך: ראשית, ניתן להשתמש בילדים כשומרים, בתנאי שהילדים גדולים דיים להיוודע לאיסור ולדווחו לאחרים. לכן, ילד מגיל שש עד לגיל תשע מהווה כ"שומר" טוב, משום שהילד גדול מספיק לזהות מעשה איסור, אך קטן מספיק מלהשתתף בו. אלא שבשעות היום, די בילד אחד, ואילו בלילה יש צורך בשניים כשומרים. כאשר אין הילדים בגיל זה, יש למסור מפתח לשכנים ולבקש מהם שייכנסו מספר פעמים לבית בשעה לא קבועה, ויאמר זאת מראש לבייבי סיטר וכך תהיה רתיעה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

יחוד גיל איסור יחוד

יצוין כי ישנה עדיפות להשתמש בתאריכים עבריים בלבד. אלא שכתבו הפוסקים, שכיוון שבשימוש בתאריכים לועזיים, לא עוברים משום האיסורים: “ושם אלקים אחרים לא תזכירו”, וכן- "ובחוקותיהם לא תלכו"; לכן הותר הדבר בעת הצורך ויציין "למניינם". כשיש צורך להשתמש בתאריכים לועזיים, נחלקו הפוסקים כיצד יעשה: יש סוברים שעדיף לכתוב את המספר, ולא להזכיר את שמות החודשים הלועזיים שמקורם בעבודת אלילים. לעומתם יש שהעדיפו להשתמש בשמות החודשים הלועזיים, ולא לכתוב את מספרם, שכן מבחינת התורה מניין החודשים הוא לחודש יציאת-מצריים, ניסן.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שונות

אמרו חכמים: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, הדין אומר שדברים המאוסים ביותר, כמו 'גרף של רעי' כלים מטונפים כמו כלים עם צואה ופסולת מאכלים, הם מוקצה מחמת גופו שהרי אינם ראויים לשימוש, ואסור להזיזם בשבת. עם-זאת משום כבודו של האדם, התירו חכמים להוציאם בידו שבת מחוץ לבית (בתנאי שהוא בתוך החצר או כשיש עירוב לסומכים על עירוב בשבת). ולכן רק כשפח האשפה התמלא ונגרמת מכך אי נעימות, מותר לפנותו. כמו-כן דין זה אמור רק בתנאי שהם נמצאים במקום שבו הם מפריעים לאדם, אבל אם היו במקום שאינם מפריעים, אסור להזיזם כדין מוקצה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

אסרו חכמים לתת מאכל בשבת לבעל-חי ש"אין מזונותיו עליך". וביארו הראשונים שטעם האיסור משום טרחא שלא לצורך, וכך נפסק להלכה שמותר להאכיל בשבת רק בעל-חי שמזונם תלוי בבעליהם. למעט כלב שניתן לתת לו מעט מאכל אפילו אם הוא של הפקר מפני שחס עליו ה'. בשבת שירה נהוג לאכול 'קאַשע' (דייסה, באה"ק מכונה "כוסמת"), יש התולים זאת במנהג המהר"ל לחלק לילדים 'קאַשע' שיחלקו לציפורים בשבת שירה ולספר להם שבקריעת ים-סוף, שרו הציפורים בשעה שמשה וישראל, אמרו שירה, והילדים העניקו לציפורים מפירות הים. למעשה לדעת אדמוה"ז הדבר כרוך בבעיה כאמור, אך הורה הרבי שיש לספר לילדים את סיפור המהר"ל לנטוע בהם מדת הרחמנות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת שונות

בית כנסת שיש בו שני ספרי תורה בלבד: יקראו בס"ת ראשון ששה קרואים בפרשת תזריע כנ"ל. אחרי עליית הששי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. בס"ת השני יעלה השביעי לקריאה של ראש חודש, ולאחר מכן יגידו קדיש מיד ללא הפסק. אחרי הקדיש והגבהת ספר התורה השני לוקחים שוב את הספר הראשון למפטיר וקוראים את קריאת פרשת החודש. אחרי המפטיר מגביהים שוב את ספר-התורה. בית כנסת שיש בו ספר תורה אחד: יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר, ויקפידו שלא להפסיק (בגלילת הספר או בכל דבר) בין סיום עליית "שביעי" לקדיש, אלא מיד בסיום הקריאה וברכת התורה יאמר חצי קדיש. ומגביהים את הספר רק פעם אחת – אחרי הקריאה האחרונה (של מפטיר).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קריאת התורה ארבע פרשיות שבת החודש שבת ראש חודש

מנהג ישראל לברך איש את רעהו בברכת 'כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה' החל מראש חודש אלול, ונוהגים להקדים כבר מחמשה עשר באב. ונהגו להוסיף גם במכתבים ברכה זו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חודש אלול

מאז שנאמר לעשו "ועל חרבך תחיה", ראו חכמים צורך לנהוג בזהירות מפני הגוי ואסרו לעשות עסקים מסוימים עמהם מחשש זה. עם זאת, כתבו הפוסקים מספר היתרים לכך, א. כאשר עובדים בחברה רשמית והם מפחדים שייתפסו ע"י המנהל. ב. באם האדם משוה את עצמו בעיני הגוי כאדם חשוב. לגבי נסיעה עם גוי ישנו היתר נוסף, כשהיהודי אומר לו שצריך להגיע למקום רחוק יותר מהמקום שאליו הוא צריך להגיע, במצב זה, הגוי יחכה קרוב לסוף הנסיעה בכדי לבצע את זממו, וכאשר בפועל ירד מהרכב מוקדם יותר הגוי לא יספיק להזיק לו. יש מהפוסקים שכתבו שאיסורים אלו אינם נוהגים בגויים שביננו ובפרט שאימת המלכות עליהם, אלא שלנוכח המצב העכשווי באה"ק ראוי לנקוט במשנה זהירות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמירת הגוף והנפש

רבים מדיני החנוכה נסובו סביב קביעת חז"ל שיש להביא ל"פרסומי ניסא", משום כך הם ראו את הזמן והמקום שיפרסמו את הנס בקנה מדה הרחב ביותר. בדורות מאוחרים יותר, החל מתקופת הגאונים, הרחיבו את פרסום הנס והנהיגו להדליק את נר החנוכה אף בבית הכנסת עם ברכותיו. את מנורת בית הכנסת מציבים בכותל דרום, כשהנרות מסודרים ממזרח למערב ומקומם גבוה, למעלה מעשרה טפחים. החל מפלג המנחה ניתן לברך על נרות בית הכנסת, ולמנהגנו מדליקים לאחר 'מנחה' לפני 'עלינו'. ואין יוצאים ידי חובה בהדלקה זו ואפילו המברך עצמו חוזר ומברך בביתו. אך לא יברך "שהחיינו" בביתו, אלא אם-כן מדליק להוציא גם את בני-ביתו ידי חובתם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקה בבית הכנסת ברכת ההדלקה

מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשכה שתגמר מאליה בשבת, אך במלאכה שעושה רעש גדול, נחלקו בגמרא האם מותר להתחיל בה בערב שבת ושתגמר בשבת. יש שאסרו זאת "מפני שמשמעת קול", והדבר עשוי לפגוע בכבוד השבת, שיאמרו שהחלה בשבת, ויש שהתירו זאת משום שלמעשה בשבת לא נעשתה שום מלאכה. בשלחן ערוך נפסק להקל, אך דעת הרמ"א להחמיר וכך פסק אדמו"ר הזקן להחמיר בזה, אלא שבמקום הפסד מרובה ניתן להקל. ולכן יש להימנע מהפעלת מכונת הכביסה סמוך לכניסת השבת. אבל בשעת הצורך, כגון עבור בחור שהגיע בערב שבת מהישיבה, השב מיד בצאת השבת ולא יהיה באפשרותו לכבס בישיבה, כתבו הפוסקים שניתן להקל בכך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת חשמל בשבת

אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת הינה מלאכת 'בונה', ומקורה במלאכת הבנייה במשכן. במלאכת בונה נכלל גם מי שחופר גומה, וכן הסותם גומה בשבת ומשווה את פני הקרקע, והרי הוא כבונה. דוגמה נפוצה לכך היא טאטוא הבית, שהרי בשעה שמטאטא את הקרקע, בהכרח הוא "משווה גומות", שמשווה את פני הקרקע שתהיה חלקה וישרה, והוא אסור משום "בונה" בשבת. ומנהגנו למעשה שאסור לטאטא בשבת למרות שהקרקע מרוצפת, אלא שכתבו הפוסקים שכיום יש להקל בטאטוא הבית כיוון שכל בתי העיר מרוצפים, ולכן ניתן לטאטא במקומות המרוצפים. אלא שהיתר זה הוא רק בבתים, אך אין לטאטא בשבת את החצר גם כאשר היא מרוצפת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת בונה

מלאכת 'בונה' הינה מל"ט המלאכות האסורות בשבת, מקורה במלאכת בניית במשכן. אחת מתולדותיה היא עשיית אוהל קבע שיעמוד ימים רבים, והוסיפו חכמים ואסרו לעשות אוהל ארעי. וכתבו הפוסקים, שאף בפתיחת גגון עגלת הילדים המחובר לעגלה ישנה בעיית אוהל בשבת. ויש שהתירו זאת עפ"י מ"ש הפוסקים בהלכות סוכה, שכשיש ציר שנפתח ונסגר אין בזה איסור עשיית אהל. ולמעשה יש להחמיר ואין לפתוח את גגון העגלה בשבת, אא"כ היה פתוח מערב שבת לפחות טפח (כ-8 ס"מ), ובעת צורך גדול ניתן לסמוך על הפוסקים המקלים בזה. ולדברי הכל יש לדאוג שהגגון יהיה מחובר לעגלה מערב שבת ואין לחברו בשבת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת בונה

אם אירע שנזכר שלא קידש לאחר שבירך "המוציא" לפני שטעם פרוסת "המוציא", לא יקדש על היין אלא על הפת. משום שאם יקדש על היין, יביא את עצמו למצב שיצטרך לטעום מהפת לפני הקידוש כדי שלא תהא ברכת "המוציא" לבטלה, ואסור לאדם להביא את עצמו למצב שיצטרך לטעום קודם הקידוש. ואף אם יצטרך לבקש לחם משנה בין הברכה לאכילה – אין זה הפסק כי הוא לצורך האכילה. אך אם כבר אכל, עליו לקדש מיד שנזכר ואסור לו לטעום דבר עד שיקדש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת קידוש וסעודה

נאמר בתורה: "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך", וכשם שאדם מוזהר שלא לעשות מלאכה בשבת, כך מוזהר שבנו לא יעשה מלאכה עבורו. וצוו חז"ל: "קטן שבא לכבות אין שומעין לו, מפני ששביתתו עליהן", וכן נפסק להלכה שקטן המכבה דליקה לדעת אביו – "צריך למחות בידו". חיוב זה הוא לא רק עבור הוריו, אלא על כל אדם: מלאכה אסורה כגון אור שכבה בשבת, ורוצה הקטן להדליקו בפני מבוגרים יש חיוב עליהם למחות בו גם אם לא הגיע לגיל חינוך, כיוון שכוונתו בעשייתו היא עבור הגדולים. ואם עושה זאת רק להנאתו כגון שמדליק ומכבה אור בחדר שלא נמצאים בו אנשים, אם הגיע לחינוך חיוב המחאה היא על הוריו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת קטן

אין להתחיל במלאכה, מחצי השעה שקודם זמן-ההדלקה, שמא ישכח להדליק. ואם התחיל עליו להפסיקה, וגם כשהתחיל בהיתר לפני החצי שעה טוב שיפסיק, עד שידליק. לאחר ההדלקה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכות כגון כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסורים במלאכה בזמן זה; אולם למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על-יד הנרות. ונחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

נאמר: "ויעבור ה' על פניו, ויקרא" ואמרו חכמים: "מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח-ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם". ומכך שה' נגלה למשה כשליח-ציבור למדו הראשונים, שי"ג מדות נאמרות בציבור דווקא. ובשלחן ערוך נפסק, שדווקא בדרך תחנונים אין לאמרם ביחידות, אך בדרך קריאה בלבד מותר. אלא שלמנהגנו נראה שאין אומרים אותם ביחיד כלל, גם לא כקריאה בניגון וטעמים, ועפ"ז האומר סליחות ביחיד, ידלג עליהם. אולם יש המדייקים, שהאומר סליחות בציבור ואינו מצליח להתקדם בקצב הציבור, רשאי לומר את י"ג מידות הרחמים כל זמן שהציבור עדיין אומר את הסליחות, אף שהתקדמו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חודש אלול אמירת סליחות

נאמר בגמרא: "עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט". כלומר, בין התקנות שתקנו חכמים לעשות זכר לחורבן בית המקדש, שבכל סעודה שעושה אדם, עליו לשייר דבר-מה שיהא היכר זכר לחורבן. ונפסק להלכה "העורך .. סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם". וכתבו הפוסקים שכיום אין נזהרים להקפיד על כך, משום שבזמניהם היה נהוג שמגישים את המנות לפי מספר הסועדים וכשמחסיר תבשיל או קערה שאמורים להיות בסעודה ניכר שהוא זכר לחורבן; אך כיום שכל אחד מביא כפי יכולתו והרגלו אין היכר בכך. ויש שהציעו להניח מקום פנוי ללא קערה ויכוון שהוא זכר לחורבן.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מנהגי אבילות

אמרו חכמים: "החובל בעצמו, אע"פ שאינו רשאי, פטור". וביארו בגמרא שהדבר שנוי במחלוקת-תנאים, ולהלכה הכריעו רוב הראשונים שהדבר אסור, ולכמה ראשונים איסור חבלה בעצמו הוא מן התורה. ויש שהוכיחו שמותר לאדם לחבול בעצמו כפי שמסופר בגמרא שכשרב חסדא הלך בין הקוצים הרים את בגדיו שלא יקרעו, אף-על-פי שבכך היה נשרט גופו, ונימק זאת בעובדה שגופו יכול להתרפאות, אך בגדיו לא יחזרו לעצמם ויבוא לידי איסור "בל תשחית". אולם יש שהבהירו את דבריו שרק חבלה שיש בה צורך מותרת כפי שלימד רב חסדא, אך חבלה סתם ודאי אסורה, משום שאסור לאדם לחבול בעצמו. דנו הפוסקים בהגדרת חבלה שהיא לצורך המותרת. חבלה לצורך רפואי הכרחי כגון בניתוח ודאי מותרת, כדברי חז"ל על הפסוק "ורפא ירפא" שנתנה רשות לרופא לרפאות. אלא שהפוסקים האחרונים דנו בשאלה האם ניתוחים קוסמטיים להסרת מומים נכללים בהיתר זה. יש שכתבו שחבלה האסורה היא רק כשהיא דרך בזיון, אך לצורך נוי מותר כשאין סכנת-נפשות בדבר. אלא שבניתוח ללא צורך אמיתי כגון גברים שרוצים לשפר את המראה, יש לזכור שקיים איסור לחבול בעצמו ללא צורך, ובפרט שיתכנו שאלות של איסור "לא-ילבש" האוסר על גבר להידמות לאשה, ולכן יש להיוועץ ברב לפני כל טיפול לגופו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שונות

נאמר: "ולמדתם אתם את בניכם" ולמדו חכמים שהאב מצוּוה ללמד את בנו תורה, והוסיפו חכמים והרחיבו את חובת האב במצוות החינוך למצוות. ונחלקו הפוסקים ברמת חיובה של האם בחינוך בניה. יש שכתבו שחובת החינוך מוטלת על האב ועל האם בשווה. ופוסק אדמוה''ז שמצוות החינוך היא רק על האב ולא על האם - שעיקר החובה מוטלת על האב, למחות בהם לבל יכשלו, ולדרוש מהם לקיים את המצוות; אך על-אף שהאם אינה מחויבת, מקיימת היא מצווה בחינוך ילדיה. ובפרט כשהילדים תחת פקוח האם כשהאב לא נוכח. ובדורנו עורר הרבי שאדרבה, כיוון שהבעל נמצא מחוץ לבית שעות רבות לצרכי פרנסה, הנהגת הבית וחינוך הילדים הם בעיקר באחריות האישה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נשים חינוך

אין להשתמש בכתב אשורי לדברי חולין, אולם אף בספרי קודש הורה הרבי להימנע מכך. בעקבות כך נשאל הרבי אודות הנהגתו בשנת תש"ז כאשר ערך את ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש והדפיס בו צילום ממגילת אדמו"ר מהר"ש, וביאר זאת הרבי בין היתר משום שהיה בכך הוראה לרבים באופן כתיבתה. מכך שאף לדברי קודש אין להשתמש בכתב זה ללא סיבה. בעבר היו אף נמנעים מהדפסת דברי תורה בכלל בכתב מרובע, אלא רק בכתב המכונה "כתב רש"י", אולם כחלק ממגמתו של הרבי להנגשת לימוד תורת החסידות, הורה הרבי להשתמש בכתב מרובע בהדפסת הספרים, בכדי להקל על הלומדים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

כתב אשורי לימוד תורה

כתוב בספר תהילים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", מכך למדו חכמים שצריך להודות להקב"ה על החסדים שהקב"ה עושה עם האדם. הפסוק ממשיך ומונה ארבעה סוגי מצבים עליהם צריכים להודות, ומהם "יורדי הים" ו"הולכי מדבריות". למעשה, כתבו הפוסקים שכאשר טסים במטוס מעל הים ומדבר מברכים "הגומל". נוסח הברכה הוא - "הגומל לחיים טובות", כלומר שלמרות שהאדם "חייב" ואינו ראוי לנס, עם זאת – ה' גמל עמו חסד והציל אותו ממצב הסכנה בו היה נתון. וכתבו הפוסקים שקטן לפני גיל מצוות אינו יכול לברך, כי נוסח הברכה הוא "לחייבים" והוא אינו בגדר "חייב".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכת הגומל ברכות קטן

על הציווי "בסוכות תשבו", דרשו חז"ל: "כעין תדורו", ובפוסקים הגדירו את מצווה זו: "כל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכתו". כיוון שזו הגדרת המצווה, לכן יש לברך עליה ברכת "לישב בסוכה". ואכן נאמר בגמרא שכל פעם שנכנסים לסוכה יש לברך. אלא שלמעשה כתבו הפוסקים שמברכים על האכילה בלבד ובכך פוטרים את יתר הדברים שנעשים בסוכה. אכילת לחם ומזונות בשיעור "כביצה" – 54 גרם, מחייבת ברכה. לגבי שתייה בלבד אין מברכים "לישב בסוכה", ולגבי הבדלה מברכים "ליישב בסוכה" לפני שתיית היין, גם אם לא אוכלים שם. יצוין שראוי לאכול כביצה מזונות בסוכה בה מברכים על הלולב, ולברך "לישב בסוכה".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סוכות ברכת לישב בסוכה

בהחלט שיש בכך מצווה ממש. ואף על פי שהלשון בגמ': "גדול המעשה יותר מן העושה" וכ"ה בשו"ע, עם זאת, כתבו האחרונים שבכלל מצוות צדקה יש להשתדל ככל יכלתו שגם האחרים יתנו, ואין להשתמט מכך. ויש שכתבו שיש לכך רמז אף בפסוק: "על כן אנכי מצווך לאמור פתוח תפתח את את ידך", היינו שיש גם ציווי לאמור לאחרים שיפתחו את ידם... ובעניין שכרו כותב הרבי: "ואם בעושה צדקה אמרו שאוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קימת לעולם הבא, על אחת כמה וכמה בהמעשה שהוא כלי מוכן להמשיך ולקבל ברכת ה' הבטחת הקב"ה ובחנוני נא בזאת, והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וכפשוטו - בבני חיי ומזונא רויחא".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

גיוס כספים לצדקה צדקה

בית כנסת שיש בו שני ספרי תורה בלבד: יקראו בס"ת ראשון ששה קרואים בפרשת תזריע כנ"ל. אחרי עליית הששי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. בס"ת השני יעלה השביעי לקריאה של ראש חודש, ולאחר מכן יגידו קדיש מיד ללא הפסק כששני הספרים מונחים על שולחן הקריאה. אחרי הקדיש והגבהת ספר התורה השני לוקחים שוב את הספר הראשון למפטיר וקוראים את קריאת פרשת החודש. אחרי המפטיר מגביהים שוב את ספר-התורה. בית כנסת שיש בו ספר תורה אחד: יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר, ויקפידו שלא להפסיק (בגלילת הספר או בכל דבר) בין סיום עליית "שביעי" לקדיש, אלא מיד בסיום הקריאה וברכת התורה יאמר חצי קדיש. ומגביהים את הספר רק פעם אחת – אחרי הקריאה האחרונה (של מפטיר).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קריאת התורה ארבע פרשיות שבת החודש שבת ראש חודש

יקדש על היין ויטעום מכוס הקידוש (ויזהר לשמור את ידיו נקיות), ולא יטול ידיו שנית לאחר הקידוש אלא ייקח לחם משנה ויברך ברכת "המוציא לחם מן הארץ" ויבצע מן הפת ויאכל.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קידוש נטילת ידיים

מלאכה הנגרמת כתוצאה מפעולה המותרת בשבת, שלא הייתה בכוונתו לעשותה, עקרונית אין להימנע ממנה. אולם נאסרה במקרה שהוגדר כ"פסיק רישיה". דוגמא לדבר: החותך ראש עוף בשבת, למרות שצריך רק את ראשו ואינו מתכוון להריגתו–חייב על ההריגה בשבת. שאי אפשר שיחתוך את ראשו ויוותר חי. ובמקרה שיש ספק "פסיק רישיה", כגון: סגירת תיבה עם זבובים, אסורה כי גם אם מתכוון רק לסגירת התיבה, בהכרח שיצוד גם את הזבובים. וכשיש ספק האם בכלל ישנם זבובים בתיבה, זהו "ספק פסיק רישיה", ודעת אדמוה"ז שכשיש ספק האם המעשה יביא לאיסור פס''ר מיידי-ודאי הדבר אסור. לכן למעשה אסור לפתוח את הדלת כשמסופקים האם האור דולק במקרר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת חשמל בשבת מלאכת מבעיר

לשכיר יום קיימת האפשרות לחזור בו מביצוע עבודתו אלא שהמעסיק זכאי להביא עובד חלופי על חשבון העובד שהתפטר, בכפוף לגובה שכרו. ודנו הפוסקים האם המעביד זכאי לפיצוי, כאשר לא שכר עובד חלופי, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד. יש הסבורים שכשנגרם הפסד למעביד עקב התפטרות העובד או שנמנע ממנו רווח בטוח, העובד נושא באחריות כלפי מעבידו אף יותר מן הסכום שהיה נדרש המעביד לשלם תמורת עובד חלופי. אלא שרווחת הדעה שאף במקרה שנגרם למעסיק הפסד בעקבות התפטרות העובד, אחריותו של העובד מוגבלת לסכום שהיה המעביד זכאי להוציא להעסקת עובד חלופי. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

דיני ממונות שכר עובד

לכתחילה יוצאים אל תחת כפת השמיים, אם במקום בו נמצא יכול לצאת אל המרפסת שתחת כפת השמיים וכדומה עדיף שיצא, בשעת הדחק אם אינו יכול לצאת תחת כיפת השמים, יקדש את הלבנה מחדרו ויביט בה קודם הברכה דרך החלון.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קידוש לבנה

מעיקר הדין (מצד דיני שבת) מותר לשחק בשבת משחקי מחשבה כשחמט ודמקה (ללא הימור על כסף וכדומה), אך למעשה גדולים שהגיעו למצוות נמנעים מכך (בכל השנה) משום ביטול תורה; ובליל ניטל ניתן לשחק אף אם חל בשבת. אולם יש להיזהר שלא לעבור על איסור 'בורר', ולכן אין להפריד את הכלים השונים כדי לסדרם לפי סוג או צבע, אך אם המטרה לשחק בהם כעת שוב, מותר. וכן יש להיזהר לקחת את החלק שמעוניין בו מיידית, ולא לסלק את החלק שאינו מעוניין בו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ליל ניטל שבת שחמט

אמרו חכמים: "שינוי מקום צריך לברך". וביארו בגמרא, שדברים שברכתם האחרונה "בורא נפשות" כמו מים, אם יצא מהחדר בו שתה, יציאתו מהווה סיום השתייה, ואפילו אם חוזר למקום הראשון לשתות, צריך לברך מחדש. אלא שכתבו הפוסקים שאם בעת הברכה היתה דעתו לברך בחדר אחר באותו בניין, אינו מברך מחדש. וכן אם ניתן לראות את המקום החדש ממקום הברכה, לא יברך מחדש. כמו כן כותב אדמוה"ז שכאשר שותים כמה אנשים יחד, ואחד מהם נותר במקום הראשון, כשחוזרים למקום הראשון ושותים שם אין לברך. וכיוון ששינוי המקום יכול להביא לשאלות הלכתיות כאמור, לכן לכתחילה יש לסיים את השתייה באותו המקום ולברך מיד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סעודה שינוי מקום בסעודה

מצווה מן המובחר להדליק את נרות החנוכה "משתשקע החמה", אולם בעת הצורך ניתן להדליק מאוחר יותר כיוון שעיקר הפרסום הוא לבני הבית. ודנו הפוסקים אודות מי שיוצא מביתו לפני זמן ההדלקה, ושב בשעה שבני ביתו כבר ישנים. למעשה ראוי שיבקש שאחד מבני הבית ידליקו בזמן שלא בנוכחותו, ויתכוון שלא לצאת בהדלקתם, וכשיבוא לביתו יכול להדליק כי לא יצא ידי חובתו בהדלקתם. ואם לא הדליקו בביתו בתחילת הלילה ובני ביתו ערים יכול להדליק בברכה עד עלות השחר, ואם הם ישנים ראוי שיהיה לפחות עוד אחד ער, ויכול לברך. וכתבו הפוסקים שמי שמברך גם כשאין עוד אדם נוסף עמו - אין למחות בידו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה זמן ההדלקה

אמרו חז"ל: "הולכין אחר התורה", כלומר מפאת כבודו של ספר התורה, יש ללכת לבית הכנסת כדי לקרוא בו, ואין מוליכים אותו לביתו של אדם כדי לקרוא בו שם, וגם כשהוא אנוס ונמצא בבית הרפואה או חולה ל"ע אין מביאים עבורו את ספר התורה. ובעת הצורך כגון בבית האבל, מותר להביאו בתנאי שיכינו לו ארון מכובד, ונהוג להביאו לשם לצורך ג' קריאות בתורה, וראוי שהיו בימים שונים ולא באותו היום, ובכך אין זה נראה שהביאו את ספר התורה לצורך אדם פרטי. לגבי העברת ס"ת מחדר לחדר בבית הכנסת יש שכתבו להקל כאשר כל החדרים תחת אותה קורת גג.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספר תורה ניחום אבלים

נאמר בגמרא שאיסור מוקצה חל אף על הדבר עליו הונח המוקצה מערב שבת בכוונה, שכן נעשה הוא "בסיס לדבר האסור". ומוקצה שנשכח, כגון אבן שנשכחה על חבית ובשבת רוצה להשתמש בחבית, מטה את החבית בכדי שתיפול האבן. דוגמה נפוצה לכך קיימת במקררים בבית: דברים שאינם ראויים לאכילה כשהם חיים או קפואים דינם כמוקצה כי אינם ראויים לאכילה. במקרה שהונחה גלידה ומעליה שקית קמח, ניתן להשתמש בגלידה בשבת, רק בתנאי שהניח את הקמח ללא כוונה מיוחדת שיהיה דווקא עליו, וימשוך את הגלידה והקמח ייפול, אבל כשסידר בכוונה את הקמח על הגלידה, אסור לו ליטול את הגלידה בשבת, שהיא כבסיס לדבר האסור.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה