כיצד יש להתייחס להנחיות משרד הבריאות בעניין הבידוד מחשש להתפשטות נגיף הקורונה, כאשר הדבר מפריע לנו בענייני תורה ומצוות, הרי חסידים מסרו את הנפש לקים מצוות ואף מנהגים בכל תנאי, ואילו כאן מדובר בחשש רחוק?
לגבי שאלות ספציפיות ניתן למצוא תשובות באתר סמס לרב, או לשאול שנית. לגבי השאלה הכללית - חוב גמור לציית לכל הנחיות משרד הבריאות והגורמים המוסמכים, ומי שאינו עושה כך, לא רק שעובר על איסור כלפי עצמו, אלא שמזיק את הרבים, ומצווה למנוע ממנו להתנהג כך וכ"ש אם כדרכו של היצר מלביש זאת בטעמי יראת שמים וכד'. מסירות הנפש על ענייני תורה ומצוות הייתה רק באופן שבו הייתה גזירה על כך, ולא במקום חשש בריאותי (למעט יחידי סגולה, שאצלם לא היה שייך אחרת וגם אז) ובוודאי שלא במקום של חשש סכנה לרבים, וכאמור - הדבר אסור מכל וכל
מקור:
- "כל הספרים מלאים בדבר זה" - כל הפוסקים, והנוגע אלינו במיוחד - ריבוי עצום של הוראות הרבי מה"מ לשמוע בקול הרופאים ולא להתחכם, נתנה רשות לרופא לרפאות, הייתרון שבמניעת מחלות מבלי שיהיה צורך בריפוי ועוד. לגבי הטענה כי בסופו של דבר הסיכון בנפש אינו גדול - גם כאן מצינו לדוגמא שמחללים שבת על ספק רחוק ביותר, וראה לדוגמא צרכי יולדת, שאף בשביל ליישב דעתה התירו אף שכלשון אדמוה"ז "כאב היולדת דברים טבעים הם ואין אחת מאלף מתה מחמת לידה.." (שו"ע של, א), וכל שכן כאמור שמסכנים את הרבים.
