הרב שמואל מקמל

אם צריכים לפנות בשבת חנוכה את נרות החנוכה ממקומם מטעמי בטיחות, יש לדאוג להניח את החנוכייה על מגש, ועל המגש להניח -לפני כניסת השבת- חלה שמשתמשים בה בשבת, ובכך המגש יהיה בסיס לדבר האסור והמותר, ויוכלו להזיזו עם הנרות שעליו, אך רק לאחר שכבו הנרות ולא בעודם דולקים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת חנוכה המנורה והנרות מוקצה

אכן, מברך שהחיינו בעת ההדלקה בלילה הראשון שנזכר שלא ברך, אפילו בנר שמיני.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות ברכת שהחיינו

נאמר "חג הסכות תעשה לך" – ופרשו חכמים - שתהא הסוכה שלך, וסוכה הגזולה פסולה. לגבי מקום הקמת הסוכה נחלקו התנאים האם גם בו שייך דין גזל, לגבי הקמת סוכה ברשות הרבים האם יש בה משום גזל הרבים, דעת חכמים היא להקל, כיוון שגם לבעל הסוכה יש חלק ברשות הרבים ויכול להקים שם את סוכתו. אולם פוסק אדמוה"ז שלכתחילה אין להקים סוכה ברשות הרבים גם כשרוב התושבים יהודיים, משום שהגויים אינם מוחלים על חלקם ברשות הרבים, ובדיעבד סוכה זו כשרה אך אין לברך עליה. ולמעשה סוכה שהוקמה במקום המאושר ע"י העירייה ואינו מפריע לרבים, יש שלמדו זכות ודייקו מדברי אדמוה"ז שניתן אף לברך עליה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סוכות קרקע הסוכה

כתבו הפוסקים שאין שולחים מנות לאבֵל תוך שלושים, ולאבֵל על הוריו תוך שנים עשר חודש. האבֵל עצמו, אפילו תוך שבעה, חייב במשלוח-מנות, אך עליו לשלוח לרעהו רק מיני מאכל ולא ממתקים ומגדנות. (וישלח לא יותר מג' משלוחי מנות).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פורים משלוח מנות אבילות

לכתחילה עושים פרוזבול בפני שלושה אנשים לפחות, בערב ראש השנה (המנהג לעשות זאת אחרי התרת נדרים), נוסח הפרוזבול הוא: "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה". באם אין הדבר אפשרי ניתן גם לבקש מֵאַחֵר (אפילו בטלפון) לומר בשמו בפני שלושה אנשים את נוסח הפרוזבול, וזה מועיל. אם משער שבערב ראש השנה לא יוכל לעשות פרוזבול, ניתן להקדים ולעשות פרוזבול מוקדם יותר. אך יש לשים לב שהפרוזבול מועיל רק להלוואות שניתנו לפניו, ואם הלווה שוב לאחר מכן – יעשה שוב פרוזבול.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה פרוזבול

אחת המלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת "נטילת נשמה", ולמדו רבותינו את איסור נטילת נשמה בשבת מהמשכן, שכן, במשכן הוצרכו להרוג אילים מאדמים, כדי להשתמש בעורותיהם לצורך המשכן. דנו הפוסקים לגבי צידתם והריגתם של בעלי חיים המזיקים. וכתבו שמותר להרוג בעלי חיים שנשיכתן מסכנת חיים בוודאות, כגון, נחש או עקרב ארסיים ודומיהן, אפילו כשאינם מתקרבים אליו להזיקו, שהרי בעצם היותם חופשיים יש לחשוש לסכנה, וכן מותר להרוג דבורה או צרעה בנוכחותם של בעלי אלרגיה לעקיצתן שמא יבואו לידי סכנת חיים. כאמור, דין זה הוא רק לגבי בעלי חיים העלולים להביא לסכנת חיים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת שוחט

נאמר "כי תצור אל עיר .. להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה", ודרשו חכמים מפסוק זה העוסק בהשחתת עצי פרי, מלמד שיש לאסור השחתת כל דבר שיש בו תועלת. אדמוה"ז אומר שדין זה נלמד בקל-וחומר – שכן, "אם הזהירה תורה על של נכרים שנלחמים עמהם קל וחומר לשל ישראל", יש להימנע אם כן מהשחתת כל דבר הראוי לשימוש. ודנו הפוסקים לגבי דברי מאכל הטובים לשימוש אך בפועל לא משתמשים בהם, וכתבו שלמעשה יש לטרוח ולמצוא כאלו שישתמשו בהם. אלא שאם אין הדבר מתאפשר, יכול לעשות זאת אם אינו ממש משחית בידיו, ע"י הנחה במקום הפקר עד שיילקח ע"י בעלי חיים או שיתקלקלו מעצמם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בל תשחית

כשהיו מקדשים את החודש על פי עדויות ראיית מולד-הלבנה, היו בית הדין מפרסמים לציבור באיזה יום חל ראש-החודש, ועל פי הודעה זו ידעו מתי יחולו החגים. אלא שבראש-השנה שהחג חל בראש-החודש, לא יכלו להודיע באיזה יום הוא יחול, כי הדבר היה תלוי בביאתם של העדים. בכדי להסיר ספק, קבעו מראש, שראש-השנה יהיה תמיד יומיים. אלא שעל-אף שיום ב' דראש-השנה נחשב כחג, זהו רק להחמיר אך לא להקל, ולכן אסור להכין מיום א' דראש-השנה ליום השני שזהו כמכין מהחג לחול, ואפילו את שטיפת הכלים -באופן המותר- דוחים לאחר צאת-הכוכבים של ליל ב', וכן את נרות החג מדליקים רק לאחר צאת-הכוכבים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ראש השנה הכנה משבת לחול

למנהגנו נותנים עבור כל בני הבית כדלקמן: "זכר למחצית השקל" היא זכר למחצית השקל שהיו נותנים במהלך חודש אדר, עבור קרבנות הציבור של השנה החדשה המתחילה בר"ח ניסן, כדברי המשנה "באחד באדר משמיעים על השקלים", ובכך הקדים הקב"ה את השקלים של עם ישראל לשקלים שהמן ביקש לתת למלך אחשוורוש. מאחר ועל מחצית השקל נצטוו "מבן עשרים שנה ומעלה", יש אומרים שהחיוב הוא מבן עשרים שנה בלבד, ורבים מהפוסקים כתבו שהוא מבן 13 שנה, ויש שכתבו שאף עבור ילדים, ויש שהוסיפו אף עבור עוברים זכר למה שנאמר "כל העובר על הפקודים". מי שכבר התחילו לתת עבורו בשנה אחת, אין להפסיק בכך. הרבי מה"מ הזכיר וציין כי המנהג הוא לתת עבור כל בני הבית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מחצית השקל

אודות העדפת בציעת הכיכרות ישנם חילוקי דעות. שכן, הכלל ההלכתי אומר ש"אין מעבירין על המצוות", כלומר שעל האדם להעדיף לקיים את המצווה שבאה לפניו תחילה, משום כך ישנה עדיפות לבצוע על החלה העליונה. וכך נוהגים למעשה בסעודות יו"ט וכן בסעודת שבת בבוקר. אולם לגבי סעודת ליל שבת, נהוג על פי הקבלה לבצוע מן החלה התחתונה, ובכדי שלא 'להעביר על המצווה', כתבו הפוסקים שהבוצע יקרב אליו יותר את החלה התחתונה. למעשה אנו נוהגים בכל סעודות שבת ויו"ט להניח את החלות צמודות זו לזו בצדם החלק, ותמיד לבצוע מן החלה הימנית, אלא שביום שבת החלה הימנית תהיה קצת מעל החלה השנייה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת לחם משנה

נאמר בגמרא שאיסור מוקצה חל אף על הדבר עליו הונח המוקצה מערב שבת בכוונה, שכן נעשה הוא "בסיס לדבר האסור". ומוקצה שנשכח, כגון אבן שנשכחה על חבית ובשבת רוצה להשתמש בחבית, מטה את החבית בכדי שתיפול האבן. דוגמה נפוצה לכך קיימת במקררים בבית: דברים שאינם ראויים לאכילה כשהם חיים או קפואים דינם כמוקצה כי אינם ראויים לאכילה. במקרה שהונחה גלידה ומעליה שקית קמח, ניתן להשתמש בגלידה בשבת, רק בתנאי שהניח את הקמח ללא כוונה מיוחדת שיהיה דווקא עליו, וימשוך את הגלידה והקמח ייפול, אבל כשסידר בכוונה את הקמח על הגלידה, אסור לו ליטול את הגלידה בשבת, שהיא כבסיס לדבר האסור.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

על המן שירד לישראל במדבר מספרת התורה: "ביום השישי לקטו לחם משנה". מפסוק זה למדו חז"ל שבשבת יש לבצוע שתי ככרות. בגמרא מובא שיש שנהגו לברך על שתי הכיכרות אך לבצוע רק אחת משום שנאמר "לקטו לחם משנה" רק על הלקיטה – האחיזה. ויש שנהגו לבצוע מן הכיכרות פרוסות גדולות שיספיקו לכל הסעודה, משום שבכך מראה את חביבותו לאכילת סעודת השבת. למעשה, אין צורך לבצוע משניהם, אלא לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לכל הסעודה, ויש שכתבו שראוי לבצוע את שתי הכיכרות או על כל פנים להשאיר את שתיהן על השולחן. לפני הברכה נהוג לרשום עם הסכין על החלה, תוך הקפדה שלא לחתוך כדי שהחלות יהיו שלימות בברכה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת לחם משנה

חכמים תקנו ליטול את הידיים בבוקר קודם התפילה. כמה טעמים נאמרו בדבר: ראשית, יש צורך לקדש את הידיים לפני עבודת הבורא כפי שנהגו לעשות הכהנים בטרם עבודתם במקדש. שנית, בכדי להסיר את הרוח הרעה השורה בלילה ובבוקר נותרת רוח זו על הידיים, ועוד משום שבעת השינה יתכן שהידיים נגעו במקומות מטונפים. בדבר הברכה על נטילת הידיים קיימות מספר שיטות מתי יש לברכה, למנהגנו נוטלים ידיים מיד כשמתעוררים לאחר אמירת "מודה אני", כשעדיין נמצאים על המטה – ולא מברכים על נטילה זו, לאחר ההתארגנות רצוי להתפנות ואח"כ נוטלים ידיים בשנית, ומברכים על נטילת ידיים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נטילת ידיים ברכות

נאמר: "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" ודרשו חכמים, "לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים". מכאן האיסור ללכת להתדיין בפני ערכאות של גויים, ובכללן בתי המשפט האזרחיים שאינם דנים על פי דיני התורה. לדעת הרבה פוסקים איסור זה הינו מן התורה. ומשום מכך על כל טענה ותביעה ממונית שבין אדם לחברו יש לבוא לדון עליה בדין תורה בפני בית הדין. במידה וידוע בבירור שהנתבע לא יתייצב בפני בית הדין, יש שכתבו שהתובע יפנה תחלה לבית דין לפני ההליכה לבית המשפט וייטול מהם את הרשות לכך. אולם יש פוסקים שהקילו בכך, אלא שראוי לכל הפחות להתייעץ על כך תחילה עם דיין מומחה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

דיני ממונות

אמרו חכמים: "הלוקח כלים חדשים מן הנכרים אסור להשתמש בהם עד שיטבילם", וביארו הפוסקים שחיוב טבילת כלים אינה מצד טעם האיסור הבלוע בהן שכן, כלי הבלוע מאיסור יש לעשות לו הכשרה כדינו. אלא שחיוב הטבילה הוא בעת קניית הכלי מהגוי דווקא, בכדי לקדשו ולהעלותו מרשות הגוי לרשות היהודי. משום כך כתבו הפוסקים שאדם שקנה כלים מגוי, או שנוצרו בבית חרושת של גויים, ושכח להטבילם, והשתמש בהם לדברי מאכל, המאכלים לא נאסרו באכילה. כי על אף האיסור להשתמש בכלים אלו קודם הטבלתם אפילו באופן חד פעמי, המאכלים עצמם לא נאסרו באכילה, אלא מיד כשייזכר בזה, יוציא את האוכל מן הכלים שעוד לא הוטבלו, ויניחם בכלים אחרים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

טבילת כלים כשרות

בקריאה בהברה ספרדית אין לכפול את המילה זכר, כיוון שבהברה זו ככלל אין ניכר ההבדל בין סגול לצירי.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קריאת התורה פרשת זכור

אם הציורים לא מפריעים לכם ואין בכוונתכם להורידם, מותר להטביל עם הציורים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

כשרות טבילת כלים

חז"ל הפליגו בגודלו וחשיבותו של בית הכנסת באלכסנדריה, בו היו מתפללים "כפליים כיוצאי מצרים" כ-1,200,000 איש, בין התיאורים מציינים: "ובימה של עץ באמצעיתה". יש הרואים בכך מקור קדום לדברי הראשונים שהובאו אף להלכה בשלחן ערוך - שהבימה צריכה לעמוד באמצע בית הכנסת. ואף שיש הסבורים שאין זה חיוב גמור, עם זאת כתבו פוסקים רבים, שיש להקפיד להציב את הבימה באמצע בית הכנסת, בדומה למזבח הפנימי שהיה באמצע ההיכל. ולמעשה הורה הרבי, שיש להציב את הבימה באמצע בית הכנסת, ובמקרה שישנם אילוצים שונים להציבה בסמוך לקיר, יש להקפיד לכל הפחות שתהיה שורה אחת של מתפללים כהפסק בין הבימה לקיר, ויש אומרים שבבית המדרש יש מקום להקל בכך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בית כנסת

נאמר: “החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה”. ומבאר הרמב"ן בדרשותיו, שכיוון שהתורה צוותה לקרוא לניסן החודש הראשון ולאייר שני, ציווי זה חל גם כיום, אלא שבנוסף משתמשים אף בשמות החודשים עמם עלו ישראל מבבל, על שם הגאולה מבבל "לזכור ששם עמדנו ומשם הוציאנו ה’“. אלא שכתבו הפוסקים שדבריו של הרמב"ן לא הובאו כהלכה למעשה אלא בדרשותיו, והראיה שחז"ל לא תקנו בשטרות למנות לפי חודשי התורה. מה גם ששמות החודשים עמם עלו בני ישראל מבבל נקבעו ע"י כנסת הגדולה ברוח הקודש ועל כן אין לזלזל בהן, ואף בברכת החודש מברכים את החודש בשמות החודשים שעלו מבבל.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שונות

מותר לעשות ריבה מאתרוג שביעית, אך צריך להיזהר: שלא לזרוק לפח רגיל את מה שראוי לאכילה, וכן השיריים שיש בהם חשיבות מהסיר שמבשלים בו את האתרוג, ולכן יניח את זה במקום מיוחד (כגון פח שמיטה) עד שירקיב. אמנם שיריים שבדרך כלל זורקים וכן הגרעינים שבאתרוג אין בעיה לזרוק. אודות זמן הביעור של אתרוג נחלקו הדעות לכתחילה יש לגמור לאכלו לפני חודש שבט, או לקיים את דין הביעור.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה סוכות ארבעת המינים

מסופר בגמרא שכשראו חכמים שהעם מזלזלים באיסור "מוקצה", עשו סייג וגזרו איסור מוקצה על כל הכלים, אף על אותם שמלאכתם להיתר, וכשראו שחזרו העם להיזהר ממוקצה, התירו כלי שמלאכתו להיתר, לצורך גופו, מקומו, ואף לצורך הכלי עצמו שלא יינזק. כלומר, לכל צורך שהוא, אך אסור לטלטלו בשבת ללא כל מטרה. וכתבו הפוסקים שכף האשפה המשמשת באופן המותר בשבת, נידונה ככלי שמלאכתו להיתר ולכן כאשר אוספים את הלכלוך אל הפח בעזרתה, אפילו שהלכלוך שבה הוא מאוס וממילא הוא "מוקצה", מותר לשוב ולהשתמש בה. כיוון שצריך להשתמש בכף לשימוש חוזר או מפני שהלכלוך הוא מטונף ומפאת כבוד האדם התירו חכמים להוציאו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

כשם שאסור לדבר בין הברכה לעשיית המצווה כך אסור לדבר בין הברכה לאכילה, משום שהדיבור נחשב ל"הפסק", ואם טעה ודיבר, חייב לחזור ולברך. אלא שאמרו בגמרא שאם דיבר בצרכי הסעודה, כגון שאמר "הביאו מלח", אינו צריך לחזור ולברך, משום שאינו נחשב ל"הפסק". כמו"כ אסור ללכת ממקום למקום בין הברכה לאכילה, שגם ההליכה נחשבת ל"הפסק". אם ההליכה היא לצורך האכילה, כגון, שנאלץ לאכול במקום שאסור לברך בו, רשאי לעשות זאת בתנאי ששני המקומות הינם בבית אחד. ודנו הפוסקים עד מתי אין להפסיק בין הברכה לאכילה, יש שסברו עד שיאכל כזית, אולם ממשמעות אדמוה"ז עולה שאין להפסיק עד שיבלע, גם אם אכל פחות מכזית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סעודה ברכה ראשונה

נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", ודרשו חכמים שמצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו. אודות קיום מצווה זו בימינו, היו שכתבו שכיום אין מצווה לכתוב ספר תורה, אך רבים מהפוסקים חלקו עליהם, וסוברים שכיום יש לנו מסורת ויש ללכת על פיה, ובכך ניתן לקיים את המצווה. אלא שלמעשה הביאו הפוסקים להלכה את דעת הרא"ש, שביאר כי מטרת המצווה היא שיהיו בהישג יד ספרים בהם יוכל ללמוד תורה. ובדורות הראשונים היו אכן למדים מתוך ספרי תורה, אולם לאחר שהתחילו ללמוד מתוך ספרי קודש, מצווה זו מתקיימת בספרי קודש. ועל כן ברכישת ספרי קודש מודפסים מקיימים את מצוות כתיבת ספר תורה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספר תורה

אכן יש איסור להסתכל על הקשת, אולם הבטה קצרה לצורך הברכה מותרת, ואחר-כך אין להסתכל בה עוד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכת הקשת ברכות

מעיקר הדין (מצד דיני שבת) מותר לשחק בשבת משחקי מחשבה כשחמט ודמקה (ללא הימור על כסף וכדומה), אך למעשה גדולים שהגיעו למצוות נמנעים מכך (בכל השנה) משום ביטול תורה; ובליל ניטל ניתן לשחק אף אם חל בשבת. אולם יש להיזהר שלא לעבור על איסור 'בורר', ולכן אין להפריד את הכלים השונים כדי לסדרם לפי סוג או צבע, אך אם המטרה לשחק בהם כעת שוב, מותר. וכן יש להיזהר לקחת את החלק שמעוניין בו מיידית, ולא לסלק את החלק שאינו מעוניין בו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ליל ניטל שבת שחמט

הדעה המקובלת בפוסקים היא שתבאנה הנשים לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור, וכפי שעורר הרבי שנהגו נשי ישראל לבוא לבית-הכנסת; וכשאין הדבר מתאפשר תקרא קריאה זו מתוך החומש, ובנוסף תשתדל להשלים זאת בפורים ביום בשמיעת קריאת "ויבוא עמלק".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פרשת זכור

כשמסיים הש"ץ את ברכת 'הטוב שמך ולך נאה להודות', אומר 'אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו', ותיבת 'כהנים' אומר בקול רם, ומסיים 'עם קדושך כאמור'. (פסקי הסידור לאדה"ז. וראה היכל מנחם ח"ג ע' רסד). הכהנים לא יתחילו ברכת 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן' עד שיסיים החזן קריאת 'כהנים' (שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סכ"ח). אם יש רק כהן אחד בדוכן – הש"ץ לא אומר את תיבת 'כהנים' בקול רם (שו"ע אדה"ז שם סט"ו) - אך עליו לומר (בקול רגיל) את הנוסח של 'אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו' - שהרי זה חלק מסדר התפילה של הש"ץ. (וראה שו"ע אדה"ז שם סעיפים לב, נז).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נשיאת כפים שליח ציבור תפלה

נאמר בגמרא: "טעו ומדכרי דחול בשבת .. גומרין כל אותה ברכה". כלומר, הטועה בשבת והתחיל לומר את תפלת החול בתפלת עמידה, עליו לסיים את אותה הברכה שהתחיל, משום שמעיקר הדין היה ראוי שגם בשבת יתפללו תפלת שמו"ע כמו בחול, ורק שיזכירו בה עניין שבת, כמו שעושים בראש חודש ובחול המועד; אלא שמפני כבוד השבת לא הטריחו לומר את כל הברכות האמצעיות ותקנו במקומן ברכת קדושת היום – שבת או יו"ט. על כן, אם התחיל בתפילת שחרית את ברכת "אתה חונן.." - אף שאמר רק את המלה "אתה" כשכוונתו לברכת "אתה חונן" - עליו לסיימה, משום שכאמור מעיקר הדין היה ראוי לקבעה אף בשבת או ביו"ט. אבל אם זכר ששבת ורק מתוך הרגל אמר "אתה" יכול לתקן. אולם בתפילת ליל שבת בה אומרים "אתה קידשת", או במנחה בה אומרים "אתה אחד", אף שכוונתו לומר "אתה חונן", כיוון שאמר רק "אתה" יכול להמשיך בברכת השבת. ובתפלת מוסף אפילו אם התכוון לומר "אתה חונן" מפסיק אפילו באמצע הברכה, שבמוסף לא תקנו י"ח ברכות גם בחול, והראיה שבר"ח שחל בחול לא אומרים במוסף י"ח ברכות. ומובא שהאומר תפלת חול בשבת עליו לפשפש במעשיו ולהרהר בתשובה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת תפילה טעות בתפילה תפילת שמונה עשרה

בעלי חיים שלפעמים נשיכתן ממיתה ולפעמים אינה ממיתה, כתבו הפוסקים שכשהם רצים אחריו מותר להורגם. אך כשאינם רצים אחריו, אלא שחושש שבעתיד יגיעו אליו, עליו להרגם בשינוי ולא להורגם באופן הרגיל - הריגה שנראית בגלוי ובמתכוון, אבל מותר לדורסם לפי תומו, תוך כדי הליכתו. לגבי בעלי חיים שנשיכתם מזיקה אך לעולם אינה ממיתה, כותב אדמוה"ז שכשאינם רצים אחריו ראוי שלא להורגם אם יכול להישמר ולהזהיר את האחרים מפניהם, ושאר בעלי חיים שמפריעים ועוקצים ואין חשש סכנה בדבר כלל, אסור בשום אופן להורגם בשבת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת שוחט

אמרו חכמים: "אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר את עצמו ביום”. טעם דין זה שאף נפסק להלכה הוא משום שהעבודה ללא מנוחה עשויה להתיש את כוחו ולגרוע מעבודתו של בעל הבית. מטעם זה חייב הוא לשמור על גופו ונאסר לחיות בסגפנות, מפני שבכך תפוקתו תיפגם ונמצא כגוזל את בעל הבית המשלם על מלאכתו. אלא שכתבו הפוסקים שאיסור עשיית המלאכה בלילה לפועל, הוא דווקא בקביעות, אך לעיתים כאשר יש צורך בכך רשאי לעבוד אף מחוץ לעשות העבודה, שמן הסתם אין המעביד מקפיד בכך, ומובן שהדבר אף תלוי בסוג העבודה ובכוחו של הפועל, שכן מטרת איסור זה היא להבטיח שהפועל לא יגרע מעבודתו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שכר עובד דיני ממונות

על תפלת חנה נאמר: "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע", ומכאן למדו חכמים שלמרות שבתפלה, בברכות ובלימוד, חובה להשמיע לאוזניו מה שאומר- שהרי הקול מעורר את הכוונה; עם-זאת, יש להקפיד שלא תישמע תפילתו לאחרים; והזהירו חכמים על-כך ואף הוסיפו ואמרו - שהמשמיע קולו לאחרים בתפלתו, הרי הוא מקטני אמונה ומראה כאילו אין ה' שומע תפלת לחש חלילה. אלא שבימים הנוראים נהגו להתפלל בקול, כדי להרגיל את העם בתפילות אלו ולעורר הכוונה, ואין חוששים שמא יטעו, שהרי ישנם מחזורי תפילות בידיהם, אך זאת תוך הקפדה שלא להגביה את הקול יותר-מדי, ואדמוה"ז כותב שהיכול לכיוון גם בלחש, עדיף שיתפלל בלחש אף בימים-הנוראים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ראש השנה יום כיפור תפילה

נוהגים ללמוד ולחזור ענין בתורה – מרבותינו נשיאינו או מהדורות שלפני זה – הקשור לתוכנו של היום חמשה עשר בשבט. יש לציין שבחלק מהשנים ביאר הרבי בחמשה עשר בשבט את עניינם של כל אחד משבעת המינים, כך שניתן למצוא רבות על תכנו של יום זה בשיחותיו הק' של כ"ק אד"ש מה"מ.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נשים יכולות לעשות בעצמן הבדלה ואף להוציא אחת את השנייה בהבדלה. כמו כן הן יכולות לברך ברכת 'מאורי האש' אך לא יביטו בציפורניים. (שו"ע אדה"ז או"ח סרצ"ו סי"ט; וראה כתבי רק אייזיק ח"א ע' קמו ואילך. אודות ברכת האש ראה בדה"ש סי' צו ס"ק יב).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

הבדלה ברכת בורא מאורי האש נשים

מופיע בשל"ה שער האותיות אות ה. וראה המסופר בימי מלך ח"ב ע' 638 שאמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ לרבי שכך נוהגים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

עיטוש

לשכיר יום קיימת האפשרות לחזור בו מביצוע עבודתו אלא שהמעסיק זכאי להביא עובד חלופי על חשבון העובד שהתפטר, בכפוף לגובה שכרו. ודנו הפוסקים האם המעביד זכאי לפיצוי, כאשר לא שכר עובד חלופי, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד. יש הסבורים שכשנגרם הפסד למעביד עקב התפטרות העובד או שנמנע ממנו רווח בטוח, העובד נושא באחריות כלפי מעבידו אף יותר מן הסכום שהיה נדרש המעביד לשלם תמורת עובד חלופי. אלא שרווחת הדעה שאף במקרה שנגרם למעסיק הפסד בעקבות התפטרות העובד, אחריותו של העובד מוגבלת לסכום שהיה המעביד זכאי להוציא להעסקת עובד חלופי. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

דיני ממונות שכר עובד

אמרו חז"ל: "הולכין אחר התורה", כלומר מפאת כבודו של ספר התורה, יש ללכת לבית הכנסת כדי לקרוא בו, ואין מוליכים אותו לביתו של אדם כדי לקרוא בו שם, וגם כשהוא אנוס ונמצא בבית הרפואה או חולה ל"ע אין מביאים עבורו את ספר התורה. ובעת הצורך כגון בבית האבל, מותר להביאו בתנאי שיכינו לו ארון מכובד, ונהוג להביאו לשם לצורך ג' קריאות בתורה, וראוי שהיו בימים שונים ולא באותו היום, ובכך אין זה נראה שהביאו את ספר התורה לצורך אדם פרטי. לגבי העברת ס"ת מחדר לחדר בבית הכנסת יש שכתבו להקל כאשר כל החדרים תחת אותה קורת גג.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספר תורה ניחום אבלים

בקשר לטבילה נאמר בתורה "אך מעין ובור מקווה מים", מפסוק זה למדו חכמים את ההגדרות שצריך להיות במקווה. אחד הדינים שנלמדו מפסוק זה הוא שכל המים צריכים להיות במקווה בבת אחת בעת הטבילה; ולכן כשהמים זורמים אי אפשר לטבול במקווה. במקרה שהמקווה עולה על גדותיו והטבילה עשויה להוציא חלק מן המים, למרות שעדיין ייוותרו במקווה כשיעור 40 סאה, יש פוסקים שהחמירו בכך והחשיבו זאת ל'זוחלין' – מים הזוחלים הפסולים לטבילה מפני שאינם עומדים במקומם. למעשה, ראוי להחמיר ולהוציא ע"י דלי מים מהמקווה שהמים לא יצאו בשעת הטבילה, או לטבול בזהירות שהכניסה לתוך המים לא תוציא חלק מהמים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מקוה כשרות

חלק מכבוד הקודש, הוא איסור הפניית הגב, כך מצינו בכהן הגדול שהיה יוצא כשפניו אל הקודש. וכתבו הראשונים "ולא יחזיר אחוריו לס"ת אא"כ היה גבוה ממנו עשרה טפחים", וכך נפסק להלכה בשו"ע. וכתבו הפוסקים שאף אין לסדר מקומות כשגבם כלפי ארון הקודש. אולם ניתן להקל לצורך הלימוד ובפרט בעת מסירת שיעור בהיכל בית הכנסת כשפני הדורש אל הקהל ואחוריו כלפי ארון הקודש. מפני שהארון הוא רשות בפני עצמה, וגם משום שאין מניחים שם את הכיסא בקביעות, אלא רק בשעת הלימוד. אך כשמתאפשר נכון שלא לשבת ממש בסמיכות לארון הקודש כשהגב כלפיו, ואף בעת דרשה נכון להטות מעט ולא להפנות גב ממש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בית כנסת ארון קודש ספר תורה

יכול לומר את הפסוקים (עם שם ה'): "וידבר ה' .. דבר אל אהרן .. יברכך.." עד "ואני אברכם". אך כמובן בלי הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לברך..

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכת כהנים

בערבה אין דין קדושת שביעית ולכן כמו כל שנה ניתן לשומרה לשריפת החמץ וכדומה בערב פסח.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה סוכות ארבעת המינים

אמרו חכמים: "שינוי מקום צריך לברך". וביארו בגמרא, שדברים שברכתם האחרונה "בורא נפשות" כמו מים, אם יצא מהחדר בו שתה, יציאתו מהווה סיום השתייה, ואפילו אם חוזר למקום הראשון לשתות, צריך לברך מחדש. אלא שכתבו הפוסקים שאם בעת הברכה היתה דעתו לברך בחדר אחר באותו בניין, אינו מברך מחדש. וכן אם ניתן לראות את המקום החדש ממקום הברכה, לא יברך מחדש. כמו כן כותב אדמוה"ז שכאשר שותים כמה אנשים יחד, ואחד מהם נותר במקום הראשון, כשחוזרים למקום הראשון ושותים שם אין לברך. וכיוון ששינוי המקום יכול להביא לשאלות הלכתיות כאמור, לכן לכתחילה יש לסיים את השתייה באותו המקום ולברך מיד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סעודה שינוי מקום בסעודה

בהחלט שיש בכך מצווה ממש. ואף על פי שהלשון בגמ': "גדול המעשה יותר מן העושה" וכ"ה בשו"ע, עם זאת, כתבו האחרונים שבכלל מצוות צדקה יש להשתדל ככל יכלתו שגם האחרים יתנו, ואין להשתמט מכך. ויש שכתבו שיש לכך רמז אף בפסוק: "על כן אנכי מצווך לאמור פתוח תפתח את את ידך", היינו שיש גם ציווי לאמור לאחרים שיפתחו את ידם... ובעניין שכרו כותב הרבי: "ואם בעושה צדקה אמרו שאוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קימת לעולם הבא, על אחת כמה וכמה בהמעשה שהוא כלי מוכן להמשיך ולקבל ברכת ה' הבטחת הקב"ה ובחנוני נא בזאת, והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וכפשוטו - בבני חיי ומזונא רויחא".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

גיוס כספים לצדקה צדקה

אמרו חכמים: "דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה .. פת פוטרתן". למעשה נפסק שהמשקים הבאים בסעודה חוץ מן היין נפטרים בברכת הפת. אלא שלגבי קפה שחור יש מן הפוסקים שנחלקו האם יש לברך עליו אף בתוך הסעודה, ומספק אין לברך עליהם. מזונות המוגשים בתוך הסעודה: מזונות המטוגנים בשמן עמוק כסופגניה או עוגת לקח שנילושה ברוב דבש וכדומה, שברכתם מזונות לכל הדעות אם הם נאכלים רק לקינוח ולא להשביע - מברכים עליהם. אך יתר המאפים יש הסוברים שהם פת גמורה, ולכן אין לברך עליהם בסעודה. והמובחר ביותר להגיש את הקפה והעוגה לאחר ברכת המזון, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, וכך הורה למעשה הרגרז"ש דווארקין ע"ה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכות ברכה ראשונה סעודה

מסופר בגמרא שרצו לתקן לקרוא בין פרשיות קריאת שמע גם את עשרת הדברות, אך בטלו זאת "מפני תרעומת המינים", וחששו שהדבר יתפרש שיש הבדלי דרגות בין עשרת הדברות ליתר חלקי התורה חלילה, ויגרום לחלישות האמונה בתורה. והסתפקו הפוסקים אודות המנהג – להיעמד בעת קריאת עשרת הדברות. יש שהתנגדו לכך מהטעם האמור בגמרא, ולעומתם היו שאמרו שאין לחשוש ל"תרעומת המינים" מפני שכיום אינם מצויים, ואף צידדו לקיים מנהג זה שעניינו כבוד התורה. וכעין פשרה יש שהציעו לא להיעמד ממש לעשרת הדברות אלא כמה פסוקים לפניהם. למנהגנו עומדים בעשרת הדברות כשהפנים אל הספר תורה, ויש המספרים שהרבי נעמד מספר פסוקים לפני עשרת הדברות, אך לעיתים נעמד רק בפסוק "וידבר אלקים".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת קריאת התורה

על-אף שחז"ל לא חששו שמורה נשוי ילמד בנות, למעשה הזהיר כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ ואסר זאת, וכן הרבי כתב להעדיף אשה בתור מורה לבנות, מצד היראת שמים שלה שניכרת בתלמידה יותר. עם זאת יש שכתבו שכל האמור הוא במחנך כיתה, שמטבע הדברים אמור להתקשר עם תלמידיו ואין ראוי שיהיה מחנך איש לבנות. אולם במורה מקצועי למעשה מקובל שאברכים מוסרים שיעורים במוסדות לבנות, ובפרט לאור דברי הרבי, שאם הגבר מוצלח יותר יש להעדיפו על פני אשה לנאום בפני נשים, ואפילו אם זהו רק ספק אם הוא מוצלח יותר עדיין יש להעדיפו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חינוך צניעות

על למוד התורה נאמר: "ושננתם", ודרשו חכמים: "אל תקרי 'ושננתם' אלא 'ושלשתם' .. שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד". ומבואר בגמרא שהלימוד בכל יום צריך להתחלק לשלשה חלקים: מקרא, משנה ותלמוד. וכתבו הפוסקים שהעוסק במלאכה ואין לו פנאי ללמוד, עליו לקיים את חובת "הלכות-פסוקות ותלמוד", בלמוד הלכות פסוקות על-מנת שידע כיצד לנהוג, ואינו יוצא ידי חובת תלמוד-תורה ללא לימוד ההלכות בכל יום. ואמרו חכמים מיום שחרב בית-המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, וכרמז לזה כתב האריז"ל שהפסוק "הריעו לה' כל הארץ" ר"ת הלכה. וידועים דברי חז"ל "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם-הבא".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

לימוד תורה

מלאכת הבורר היא אחת מל"ט המלאכות שנעשו במשכן, מכך למדו חכמים שהפרדת דבר לא רצוי מהמאכל או כל דבר אחר, נחשבת למלאכה האסורה בשבת. אלא שאף במין מאכל אחד ייתכן בורר כגון שישנם עלי חסה המעופשים שבדרך כלל אין אוכלים אותם, אם מוציאם מיתר העלים הרי זה בורר, ולכן יש להוציא בידו רק את העלים הטובים מתוך הרקובים ורק בסמוך לסעודה לאחר היציאה מבית הכנסת, וכן יש להקפיד להוציא רק הכמות שצריך לאותה הסעודה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת בורר

אמרו חכמים: "סח בין תפילה לתפילה חוזר ומברך", כלומר המספיק בין תפילין של יד לשל ראש עליו לברך ברכה נוספת. והסתפקו הפוסקים, האם מותר להפסיק בדיבור בין תפילין של יד לשל ראש לצורך דבר שבקדושה, כמו לעניית קדיש ולברך אח"כ על של ראש, או שמא מוטב שלא לענות בכדי שלא להרבות ברכות שלא לצורך. בשו"ע כתב אדמוה"ז שאין להפסיק לדבר שבקדושה. אולם בסידורו מסתמך אדמוה"ז על הדעה הסוברת שתמיד מברכים שתי ברכות על התפילין, והכריע שיש להפסיק ביניהם לדבר שבקדושה ואחר כך לברך על תפילין של ראש, וכך נוהגים למעשה. אלא שמלכתחילה יש לוודא לפני הנחת התפילין שלא אומרים דבר שבקדושה שבגינו יצטרך להפסיק.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

הנחת תפילין הפסק בתפילה

נאמר בגמרא: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, דברים המאוסים, אף שהם מוקצה, משום כבודו של האדם, מותר להוציאם. כשהם מפריעים לאדם. ודנו הפוסקים לגבי פינוי קערת ה"נעגל וואסר" (מי נטילת הידיים), שכן, כידוע אנו נוהגים לפנות את קערת מים אלו למקום שלא עוברים בו אנשים ואוסרים שימוש במים אלו. ומאחר שפינוי המים אינו משום מיאוסם אלא מטעמים סגוליים, לכאורה אינם כ"גרף של רעי" ואין היתר לפנותם אלא אם צריך את מקומם בלבד. אלא שכתבו הפוסקים שכיוון שלא ניתן להתפלל בנוכחותם משום רוח רעה שעליהם - אף שנחשבים למוקצה - מותר לפנותם מדין "גרף של רעי".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

בית כנסת שיש בו שני ספרי תורה בלבד: יקראו בס"ת ראשון ששה קרואים בפרשת תזריע כנ"ל. אחרי עליית הששי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. בס"ת השני יעלה השביעי לקריאה של ראש חודש, ולאחר מכן יגידו קדיש מיד ללא הפסק כששני הספרים מונחים על שולחן הקריאה. אחרי הקדיש והגבהת ספר התורה השני לוקחים שוב את הספר הראשון למפטיר וקוראים את קריאת פרשת החודש. אחרי המפטיר מגביהים שוב את ספר-התורה. בית כנסת שיש בו ספר תורה אחד: יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר, ויקפידו שלא להפסיק (בגלילת הספר או בכל דבר) בין סיום עליית "שביעי" לקדיש, אלא מיד בסיום הקריאה וברכת התורה יאמר חצי קדיש. ומגביהים את הספר רק פעם אחת – אחרי הקריאה האחרונה (של מפטיר).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קריאת התורה ארבע פרשיות שבת החודש שבת ראש חודש