הרב שמואל מקמל

אם תיקן את עצמו מיד לפני שהתחיל את הברכה הבאה ולא עבר זמן של שאילת שלום - שיעור הזמן שלוקח לתלמיד לומר לרבו: שלום עליך רבי - ימשיך בתפילתו, אך אם התחיל כבר את ברכת אתה חונן או ששהה יותר מזמן שאילת שלום לרבו, יחזור לראש התפילה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

עשרת ימי תשובה תפילה טעות בתפילה

נאמר בגמרא: "עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט". כלומר, בין התקנות שתקנו חכמים לעשות זכר לחורבן בית המקדש, שבכל סעודה שעושה אדם, עליו לשייר דבר-מה שיהא היכר זכר לחורבן. ונפסק להלכה "העורך .. סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם". וכתבו הפוסקים שכיום אין נזהרים להקפיד על כך, משום שבזמניהם היה נהוג שמגישים את המנות לפי מספר הסועדים וכשמחסיר תבשיל או קערה שאמורים להיות בסעודה ניכר שהוא זכר לחורבן; אך כיום שכל אחד מביא כפי יכולתו והרגלו אין היכר בכך. ויש שהציעו להניח מקום פנוי ללא קערה ויכוון שהוא זכר לחורבן.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מנהגי אבילות

אסור לעקור אילן, ואם כורת את האילן לצורך שימוש בעצים ולא להכשרת הקרקע לעבודה – אילן אחד או שניים מותר לכרות כדרכו; אך שלשה אילנות או יותר זה בצד זה, לא ישרש אלא יקצוץ מעל האדמה וישאיר את שורשיו באדמה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה עקירת אילן

מנהגנו לקחת יותר משלושה הדסים. יש להוסיף ולקחת הדסים במספרים הבאים: ארבעה, ששה, שנים עשר, שלושה עשר, עשרים וששה, ומנהג הרבי בשנים האחרונות – לקחת 36 הדסים. ראוי לציין כי על פי הוראת הרבי, כשמביאים ליהודי לברך על ד' מינים יש להוסיף לכל הפחות שלוש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

הדס ארבעת המינים מבצע לולב

בי"ט כסלו מחלקים את הש"ס, כלומר, כל אחד מקבל על עצמו ללמוד אחת (או יותר) ממסכתות הש"ס במשך השנה (עד י"ט כסלו הבא), כך שכל אנשי העיר או כל מתפללי המנין מצטרפים יחד ללמוד את כל הש"ס. נוהגים לחלק את "כל הש"ס כולו", וגם את המסכתות שאין בהן גמרא (כמו בסדר זרעים וטהרות). ראוי שההתחייבות על לימוד המסכת תבוא בכתב, וליתן הכתב בידי אחר, שהרי רואים שזה פועל תוספת כוח וזירוז גם אם יהיו קשיים בדבר, ביודעו שיכולים לשאול ולברר אצלו האם אמנם קיים את הבטחתו. ויש להדביק על כותלי בית הכנסת את רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס. אלו הנמצאים במקום אשר הוא קטן מהכיל לחלק את כל הש"ס, וכן כל מי שרוצה, יכולים להצטרף לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשם של רבותינו נשיאינו – 770 – ועליהם להודיע זאת ב"טופס" ולמסרו לידי הנהלת "מחנה ישראל". מי שלא הספיק, מאיזה סיבה, להודיע מהשתתפותו בחלוקת הש"ס עד י"ט כסלו, ביכלתו להצטרף אחר כך, ובהקדם הכי אפשרי.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חלוקת הש"ס י"ט כסלו

חפץ המוגדר כ"מוקצה מחמת חסרון כיס", אין לטלטלו גם לא לצורך גופו או מקומו. ודנו הפוסקים לגבי טלטול מצה בימים שלפני חג הפסח, כאשר צריכים את המקום עליו מונחים המצות. שכן, המצה אינה נאכלת בערב פסח מעיקר הדין, ומשום שאינה ראויה לאכילה דינה כמוקצה. וכיוון שמקפידים שלא שלהשתמש בה לשימוש אחר דינה כ"מוקצה מחמת חסרון כיס", ואין לטלטלה. למעשה, רק בשבת שחל בה ערב פסח, יש להחמיר שלא לטלטל את המצות אותן ייחד לליל הסדר. אולם בשבתות שבתוך שלושים יום קודם החג שאז רק מצד המנהג אינן נאכלות, כיוון שראויים לקטנים האוכלים מצות בימים אלו, יש מקום להקל.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה אכילת מצה

נאמר "ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת", הקדים הפסוק מאכל הבהמה למאכל האדם, דרשו חכמים "אסור לאדם שיטעום כלום עד שייתן מאכל לבהמתו", אולם בשתייה קודם האדם לבהמה כמ"ש "שתה, וגם גמליך אשקה", ויש אף שהתירו אכילת ארעי לפני האכלת הבהמה. וכתבו הפוסקים שהאיסור לטעום קודם האכלת בעלי החיים שברשות האדם, הוא דווקא בחיות שאינן יודעות למצוא לעצמן מזון, כגון חיות המצויות בכלובים או דגי נוי הגדלים באקווריום וכדומה, אולם בחיות שמטבען הן משוטטות ויכולות למצוא מזון לעצמן – מעיקר הדין אין איסור על בעליהם לאכול קודם שיתנו להם מזונות. אלא שממידת חסידות ראוי שבעליהם יקדימו ויתנו להם את מזונם קודם שיאכלו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

צער בעלי חיים סעודה

נאמר: "לא תגנובו" ודרשו חכמים שאיסור זה הוא אפילו "על מנת לשלם". כלומר, איסור גניבה וגזילה נאסר אפילו כאשר בסופו של דבר הבעלים יצא מרווח. אלא שבדברים זולים שמנהג העולם שלא להקפיד עליהם כלל, התירו לאדם להשתמש בחפצי זולתו ללא רשות מפורשת. כגון הצריך קיסם קטן לחצוץ בו את שיניו, מותר לו ליטול קיסם קטן מגדר של אדם פרטי. אלא שהאמור הוא בתנאי שלא ניתן לבקש מהבעלים רשות. כי אם אפשר לבקש רשות, חובה לעשות זאת, ולוודא שאכן הוא מסכים. וכן שלא ידוע מופרשות שהבעלים מתנגד לכך. וכותב אדמוה"ז שממידת חסידות להחמיר כשאפשר, ולא להשתמש בשום דבר של חבירו, ללא רשות מפורשת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

גניבה

אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת הינה מלאכת 'בונה', ומקורה במלאכת הבנייה במשכן. במלאכת בונה נכלל גם מי שחופר גומה, וכן הסותם גומה בשבת ומשווה את פני הקרקע, והרי הוא כבונה. דוגמה נפוצה לכך היא טאטוא הבית, שהרי בשעה שמטאטא את הקרקע, בהכרח הוא "משווה גומות", שמשווה את פני הקרקע שתהיה חלקה וישרה, והוא אסור משום "בונה" בשבת. ומנהגנו למעשה שאסור לטאטא בשבת למרות שהקרקע מרוצפת, אלא שכתבו הפוסקים שכיום יש להקל בטאטוא הבית כיוון שכל בתי העיר מרוצפים, ולכן ניתן לטאטא במקומות המרוצפים. אלא שהיתר זה הוא רק בבתים, אך אין לטאטא בשבת את החצר גם כאשר היא מרוצפת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת בונה

נאמר "לא תעשה מלאכה", ודרשו חכמים: "מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי". כלומר, דווקא עשיית מלאכה אסרה התורה, אבל מלאכה הנעשית מאליה, למרות שהאדם גרם שתיעשה, הרי זה 'גרמא' ואין בזה איסור תורה. אולם חכמים אסרו זאת. והתירוה רק במקום צורך גדול, כמו למניעת שריפה, ע"י הנחת כלים עם מים סביב השריפה המים שבתוכם יזרמו ויכבו את האש. ודנו הפוסקים לגבי מי שבטעות התקרב לחיישני דלת וגרם לפתיחתה ובהליכתו יגרום לסגירתה. יש שכתבו שבמקום צער יכול ללכת שלא מתכוון לסגירתה, ולא אסרו "פסיק רישיה" (פעולה ודאית) ב"גרמא". אך יש שאסרו זאת, ולכתחילה אל יזוז ממקומו אלא ימתין עד שיגיע לשם גוי.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת חשמל בשבת

אמרו חז"ל: "הולכין אחר התורה", כלומר מפאת כבודו של ספר התורה, יש ללכת לבית הכנסת כדי לקרוא בו, ואין מוליכים אותו לביתו של אדם כדי לקרוא בו שם, וגם כשהוא אנוס ונמצא בבית הרפואה או חולה ל"ע אין מביאים עבורו את ספר התורה. ובעת הצורך כגון בבית האבל, מותר להביאו בתנאי שיכינו לו ארון מכובד, ונהוג להביאו לשם לצורך ג' קריאות בתורה, וראוי שהיו בימים שונים ולא באותו היום, ובכך אין זה נראה שהביאו את ספר התורה לצורך אדם פרטי. לגבי העברת ס"ת מחדר לחדר בבית הכנסת יש שכתבו להקל כאשר כל החדרים תחת אותה קורת גג.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספר תורה ניחום אבלים

קוראים רק את פרשת השבוע – פרשת תזריע – שניים מקרא ואחד תרגום, ואין צורך לקרוא את הקריאה השייכת לראש חודש ולפרשת החודש. אך יש לקרוא את הפטרות: פרשת תזריע (למרות שאינה נקראת בציבור בשנה זו), הפטרת שבת ראש חודש, והפטרת שבת החודש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ארבע פרשיות שניים מקרא ואחד תרגום הפטרה שבת החודש

מוצאים שלשה ספרי תורה; בספר התורה הראשון, קוראים ששה קרואים בפרשת השבוע, ולא מפסיקים ב"שביעי", אלא העולה ששי קורא עד סיום הפרשה. אחרי עליית השישי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. אין אומרים קדיש. לא יפתחו את הספר השני ולא יסירו את המפה עד שיגללו את הראשון. בס"ת השני עולה השביעי, וקוראים – מתוך הקריאה של ראש חודש – את קרבנות מוסף שבת ומוסף ראש-חודש: מ"וביום השבת" עד "ונסכו". אחרי עליית השביעי – לפני הקדיש – מניחים את ספר התורה השלישי על שולחן הקריאה. אין להניח את הספר הראשון על שולחן הקריאה בזמן אמירת הקדיש. אומרים קדיש ומגביהים את הספר השני כאשר הספר השלישי מונח על שולחן הקריאה. לא יפתחו את הספר השלישי ולא יסירו את המפה עד שיגללו את השני. בס"ת השלישי עולה המפטיר, וקורא את קריאת פרשת החודש ומגביהים את הספר השלישי. יצויין כי בכל פעם שעושים הגבהת ס"ת, האוחז בספר תורה אחר יישאר לשבת ולא יעמוד. אח"כ קוראים את ההפטרה של שבת החודש, ולאחר סיום ההפטרה – לפני הברכות – מוסיפים פסוק ראשון ופסוקים אחרונים של הפטרת שבת ראש חודש: ("כה אמר ה' השמים כסאי"; "והיה מדי חודש"; "ויצאו וראו", וחוזרים שוב על הפסוק "והיה מדי חודש").

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת ראש חודש שבת החודש ארבע פרשיות קריאת התורה הפטרה

בית כנסת שיש בו שני ספרי תורה בלבד: יקראו בס"ת ראשון ששה קרואים בפרשת תזריע כנ"ל. אחרי עליית הששי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. בס"ת השני יעלה השביעי לקריאה של ראש חודש, ולאחר מכן יגידו קדיש מיד ללא הפסק כששני הספרים מונחים על שולחן הקריאה. אחרי הקדיש והגבהת ספר התורה השני לוקחים שוב את הספר הראשון למפטיר וקוראים את קריאת פרשת החודש. אחרי המפטיר מגביהים שוב את ספר-התורה. בית כנסת שיש בו ספר תורה אחד: יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר, ויקפידו שלא להפסיק (בגלילת הספר או בכל דבר) בין סיום עליית "שביעי" לקדיש, אלא מיד בסיום הקריאה וברכת התורה יאמר חצי קדיש. ומגביהים את הספר רק פעם אחת – אחרי הקריאה האחרונה (של מפטיר).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קריאת התורה ארבע פרשיות שבת החודש שבת ראש חודש

טעם הדבר מבואר בשו"ע אדה"ז שיש להקדים את הימין מפאת חשיבותו ומוסיף: "ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם מטעם שנתבאר בזוהר, לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו ונותנו לשמאלו כדי שישפוך מים על ימינו תחילה".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נטילת ידיים

אמרו חכמים: "היוצא בשיירא .. תוך שלשים יום זקוק לבער", כלומר מי שיצא מביתו ל' יום לפני חג הפסח, אפילו אם אין דעתו לחזור עד לאחר החג, חייב לבדוק את ביתו, כיוון שזמן זה קשור לפסח שהרי כבר אז מתחילים לשאול ולדרוש בהלכות החג, לכן חל עליו חובת בדיקת ביתו לאור הנר, לילה לפני שיוצא. ואם שכח ולא בדק בלילה בודק ביום. אלא שכיום כיוון שהכל מוכרים חמץ, אין חובה לבדוק את הבית אם לא יהיה בו בחג. והוסיפו חכמים ואמרו שמי שדעתו לחזור בתוך החג, בודק את ביתו אפילו מראש השנה, שהרי חוזר לביתו בחג ושמא ימצא בבית חמץ ויבוא לאכלו ח"ו. ואם בני ביתו נמצאים בבית עליו לצוות עליהם לבדוק את הבית בליל י"ג בניסן.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פסח בדיקת חמץ

בשבת קודש לאחר חצות היום לומדים בעניינים השייכים לחורבן, כגון רשימות אדמו"ר הצ"צ למגילת 'איכה' ובנין בית המקדש, או עניינים השייכים לתשובה, כמו ספר דרך חיים, וכן מותר להשלים את השיעורים היומיים באם לא הספיקו ללמדם קודם חצות. במקום שרגילים להקהיל קהילות כל שבת, מותר לדבר שם כרגיל גם אחרי חצות היום בעניינים של פנימיות התורה. ולמעשה ישנם כמה וכמה שיחות של הרבי שנאמרו בקביעות דומה, כגון בשנת תנש"א ורצוי לחזור על שיחות אלו. כמו כן בשנת תשמ"א (שבת ערב ת"ב) הרבי דיבר על פרק ג' דפרקי אבות שם נאמר פסוק מאיכה "ישב בדד . . כי נטל עליו", (אף שבפועל אמירת פרק ג' נדחית לשבת הבאה), אך ניתן לחזור על נקודה משיחה זו (מופיע אף בביאורים לפרקי אבות).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת תשעה באב ערב תשעה באב למוד תורה הקהלת קהילות

נהוג בקהילות ישראל, אשר בשבת הגדול נושא הרב דרשה מיוחדת בנושאים הקשורים להלכות ומנהגי החג, וכל הקהל מתאסף לשמוע את הדרשה, צריכים הכל לבא לשמוע הדרשה . . לפי שלימוד תורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצות שבתורה. ההפטרה היא הפטרת פרשת השבוע ואין מפטירים הפטרת "וערבה", אלא כאשר שבת הגדול חלה בערב פסח. אחר תפילת מנחה אומרים סדר הגדה של פסח מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת הגדול

בעציצים או אדניות רגילים העומדים בחוץ אסור. אך באם העציצים בתוך הבית הדבר אפשרי, וצריך להניח דבר המפסיק בין העציץ לבין הקרקע. הדבר המפסיק יהיה צלחת פלסטיק או מתכת, אך לא חרס ועץ, וכך ניתן להמשיך לטפל בו גם בשמיטה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה

כן, מותר לעשות חוג אומנות ושאר דברים שאינם שמחה יתירה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בין המיצרים

מנהג ה'תשליך' בראש השנה הובא בפוסקים כמיוחס למנהגי אשכנז, אך הוא קיבל משנה תוקף והתפשט בתפוצות ישראל על פי דברי האר"י. טעמים רבים נאמרו על המנהג ללכת לנהר ביום הראשון של ר"ה עד השקיעה ובדיעבד עד הלילה. ומביא הרמ"א שיש להקפיד שיוכלו לראות את הדגים בעת ה'תשליך'. וכך נהג אדמו"ר מוהריי"ץ. ואחד מן הטעמים למנהג זה מובא בפוסקים - שכשם שהדגים עיניהם פקוחות תמיד, כך עין של מעלה פקוחה עלינו תמיד לטובה. מי שאין נהר או מים חיים בסביבתו יכול לעשות 'תשליך' באקווריום של דגים, ומי שאינו יכול גם בכך, ייסע לנהר ביום ח' בתשרי-"יום י"ג מדות", אך בשעת הדחק ניתן לומר 'תשליך' אפילו מול ברז פתוח.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ראש השנה תשליך

על חג החנוכה נאמר בגמרא שנקבע "בהלל ובהודאה". וביארו הפוסקים שכוונת הגמרא "אבל מותרין .. בעשיית המלאכה". כלומר, בשונה מחגים אחרים שנקבעו אף לאיסור מלאכה, בחנוכה מותר. עם-זאת כתבו הפוסקים, שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל עוד הנרות דולקים. כתבו הפוסקים שהמלאכות מהן נמנעות הנשים בעת ההדלקה הן תפירה, כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, שכן זמן הדלקת הנרות לא חמור במהותו יותר מחול המועד. ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסורים במלאכה בזמן זה; מדברי הרבי משמע שנשים משתדלות להימנע מכל מלאכה. יצוין כי למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על יד הנרות. נחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

דנו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. יש שכתבו שטעם איסור עשיית מלאכה בעת הדלקת הנרות, הוא מפני שזמן זה נחשב כעין חג, ולכן יש להקפיד שלא לעשות מלאכה כל עוד והנרות דולקים. לעומתם יש שכתבו, שטעם איסור עשיית מלאכה נעוץ באיסור ליהנות לאור הנרות, ויש לחשוש שמא יכבה האור בבית באמצע המלאכה, וימשיכו במלאכה לאור הנרות; ולפי טעם זה כתבו, שלאחר שעובר הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, שאז מותר מן-הדין להשתמש לאורן - מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות, וכך מנהגנו למעשה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

אודות זמן הדלקת נר-חנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי למנוע מצב של שכחה, ניתנו מספר הגבלות בעיסוקים שונים עד להדלקת-הנרות. אחד מהם הוא איסור אכילה קודם ההדלקה, החל מחצי השעה קודם זמן-ההדלקה, אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם- עד שידליק את הנרות, שמא ימשך באכילתו וישכח להדליק את הנרות. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם הדלקת-הנרות. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם זמן-ההדלקה, צריך להפסיק לאכול ולהדליק את הנרות בזמן. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק, אך לכתחילה טוב שיפסיק, וכתבו הפוסקים ששינה קודם הדלקת הנרות אסורה אפילו בשינת עראי בלבד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות אכילה קודם ההדלקה

אמרו חכמים: "תשמישי מצוה – נזרקין, תשמישי קדושה – נגנזין". כלומר חיוב שמירה על הקדושה קיים רק בתשמיש קדושה כמו תפילין, מזוזות ודומיהן. אולם תשמיש מצווה שמקיימים את המצווה באמצעותו, כיוון שאינם קדושים אין חיוב לגונזם. אחת הדוגמאות לכך היא הלולב, שלאחר החג מעיקר הדין מותר לזרקו. אלא שעם זאת כתבו הפוסקים שאין לזרקם דרך בזיון והמחמיר תבוא עליו ברכה. וראוי לנצל את הלולב ומיניו למצווה נוספת, ולכן טוב לצרף את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת, על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת. ויש הנוהגים לשרוף את החמץ בערב פסח בערבה החבוטה של הושענא רבה, ולהסיק את התנור לאפיית המצות מהלולב.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ארבעת המינים גניזה

אין להשתמש בכתב אשורי לדברי חולין, אולם אף בספרי קודש הורה הרבי להימנע מכך. בעקבות כך נשאל הרבי אודות הנהגתו בשנת תש"ז כאשר ערך את ספר התולדות של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש והדפיס בו צילום ממגילת אדמו"ר מהר"ש, וביאר זאת הרבי בין היתר משום שהיה בכך הוראה לרבים באופן כתיבתה. מכך שאף לדברי קודש אין להשתמש בכתב זה ללא סיבה. בעבר היו אף נמנעים מהדפסת דברי תורה בכלל בכתב מרובע, אלא רק בכתב המכונה "כתב רש"י", אולם כחלק ממגמתו של הרבי להנגשת לימוד תורת החסידות, הורה הרבי להשתמש בכתב מרובע בהדפסת הספרים, בכדי להקל על הלומדים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

כתב אשורי לימוד תורה

הדין הוא, שכאשר האב מבקש מבנו דבר המסוכן עבורו, אין הבן חייב לשמוע בקולו אך דבר שסיכויי הסתכנות ממנו קלושים, עליו לשמוע בקול אביו. ודנו הפוסקים, כיצד ינהג הבן כאשר הוריו צריכים לקבל טיפול שיש בו ייסורים ל"ע ומסרבים לקבלו, האם עליו לאלצם לעבור את הטיפול. ויש מן הפוסקים שכתבו לחלק: כאשר הטיפול מציל חיים, יש לעשות את הטיפול בעל כרחם ללא שהות. אולם כאשר הטיפול אינו בהול כל-כך, יש להשתדל שאדם אחר יאלצם לקבלו. אך כשמצבם אינו מוגדר כמסוכן, והטיפול רק ישפר את איכות חייהם, יש לשמוע בקול ההורים ולא יאלצם לעבור את הטיפול הכרוך בייסורים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

כיבוד הורים טיפול רפואי

כבר משלושים יום קודם החג חלה חובת הבדיקה ובמצבים מסוימים עוד לפני-כן. אלא שמצד הלכה גם לכתחילה ניתן להתחיל בבדיקה כבר מספר לילות לפני ליל י"ד כאשר הבית גדול ורוצה לבדקו בניחותא, אלא שזהו בתנאי שישייר לפחות חדר אחד אותו יבדוק בזמנו. ולמעשה, הדוגמה הנפוצה ביותר: הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שכשמנקים בימים שלפני בדיקת חמץ מחסן מלא ארגזים או ציוד, ויודעים שבשעת הבדיקה לא יוכלו להזיז שוב את החפצים ממקומם, הרי שאם מדובר ב"מקום שמכניסין בו חמץ", יש לבדוק את החדר לאור הנר בלי ברכה בשעת הניקיון, אף על פי שאין זה ליל בדיקת חמץ.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פסח בדיקת חמץ

אמרו חכמים "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר", "שאור הנר יפה לבדיקה". למעשה, הגמרא מחדשת ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש ואילו את הפינות יש להשאיר ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פסח בדיקת חמץ

אמרו חכמים: "מצווה בו יותר מבשלוחו", כלומר, על אף שהאדם יכול למנות שליח במצוות שאינן חובת הגוף, עם זאת מצווה שהאדם עצמו יתעסק בה. לגבי בדיקת חמץ חובת הבדיקה היא על בעל הבית, אך רשאי לשלוח את בני ביתו לבדוק את הבית בברכה. ולמעשה הנכון ביותר שבעל הבית יברך ויבדוק בעצמו את הבית, אלא שיכול לזכות בכך אף את בני ביתו, ובעת הברכה יעמדו בניו בסמיכות אליו, יכוון להוציאם בברכתו ויענו "אמן". ויבדקו בעל הבית עצמו ואף בניו תחלה בסמיכות למקום הברכה על-מנת שלא יהיה "הפסק", וכך גם יקיים את "מצווה בו" ע"י שיבדוק בעצמו, וגם יזכה את בני ביתו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פסח בדיקת חמץ

רבים מדיני החנוכה נסובו סביב קביעת חז"ל שיש להביא ל"פרסומי ניסא", לאחר שיצא הרבי ב"מבצע חנוכה" להדלקות ציבוריות במקומות בהם מתאספים יהודים, הצטרפו כמה מפוסקי דורנו ונמקו שמותר לברך על הדלקות אלו על משקל ההדלקה בבית הכנסת, שמברכים עליה מפני שהיא חלק מפרסום הנס, וכך ניתן לברך בכל מקום שיש בו התאספות ציבורית. אלא שבכדי לברך יש להקפיד שהמנורה תהיה לא גבוהה מעשרים אמה כ9 מטר, וכן שהנרות ידלקו לפחות חצי שעה (הרבה מנרות המבצעים לא בגדר זה). כמו-כן יש להקפיד להציבם במקום שיעברו שם לפחות עשרה במשך חצי השעה מההדלקה. ואם אין הדבר מתאפשר, ידליקו ללא ברכה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה מבצעים הדלקה ציבורית ברכת ההדלקה המנורה והנרות

אין להתחיל במלאכה, מחצי השעה שקודם זמן-ההדלקה, שמא ישכח להדליק. ואם התחיל עליו להפסיקה, וגם כשהתחיל בהיתר לפני החצי שעה טוב שיפסיק, עד שידליק. לאחר ההדלקה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכות כגון כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסורים במלאכה בזמן זה; אולם למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על-יד הנרות. ונחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

אמרו חכמים: "חדשים לקטרת באו והפיסו", בבית המקדש היו נותנים לכהנים את הזכות להקטיר את הקטורת רק פעם אחת בחייהם, כדי לזכות כמה שיותר כהנים בסגולה זו. כיון שגם הסנדקאות נמשלה לקטורת כתבו הפוסקים “נוהגין שלא ליתן שני ילדים לבעל ברית אחד, כדאמרינן גבי קטורת חדשים לקטורת”. כלומר יש לחלק את הסגולה בין כמה שיותר אנשים. אלא שבמקרים שונים יש שכתבו ניתן להקל בכך, שכן כתב הרמ"א "יש לאדם לחזר ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק". ומי שלא מצא סנדק העונה לדרישה זו אלא מי שכבר שימש כסנדק לאחד מבניו רשאי לקחתו כסנדק ואין כל חשש בכך, וכן את הרב מרא דאתרא ניתן לכבד לסנדקאות אפילו לכמה מבניו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברית מילה סנדק

נפסק להלכה שבשני מיני מאכל ששמם או טעמם שווים אין דין בורר, ולכן אף שאינו חפץ באחד מהן, מותר להוציא את המאכל שאינו חפץ, ואין בכך משום איסור בורר. יתר על כן כתבו הפוסקים, שדין זה אמור אפילו כשיש במאכל חלקים שאינם נחשבים אצלו, כגון: קערת דג בה ישנם חתיכות קטנות וגדולות, אין איסור להוציא את הקטנות, ואפילו אם משליך את החתיכות הקטנות לאשפה כי אינם מנות מכובדות אינו נראה כבורר פסולת, כיון שרגילים לאכול את הכל והכל מין אחד. דוגמא נפוצה לכך מצויה אף בפסח, שרוצים לברור מצות שלימות ל"לחם משנה", כתבו הפוסקים שהדבר מותר משום שהינם מין אחד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נאמר בגמרא: "בטל לא חייבו חכמים להזכיר", כלומר, בשונה מ"מוריד הגשם" שיש חיוב להזכירו לפני שאלת הגשמים, בברכת "אתה גיבור" שבתפלה; אין חיוב להזכיר "מוריד הטל". הטעם לכך הוא משום שהטל אינו פוסק לעולם. עם-זאת, נהוג להזכירו החל מתפלת מוסף של היום הראשון של פסח, שיפעל את פעולתו לברכה. והשומע הכרזת "מוריד הטל" קודם שהתפלל שחרית, אם אינו מתפלל במניין אחר יאמר אף בשחרית "מוריד הטל". מי שטעה ואמר "מוריד הגשם", ונזכר טרם שסיים ברכת "מחיה המתים", חוזר ל"אתה גיבור". נזכר אחר חתימת הברכה, חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים כדין תשלומין. והמסופק, עד שלושים יום חוזר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מוריד הטל תפילה טעות בתפילה

חכמים קבעו לשאול את הגשמים בברכת השנים בה מבקשים אודות הפרנסה. התחלת שאלת הגשמים בארץ ישראל ז' מרחשוון בכדי לאפשר לאחרוני עולי הרגל הרחוקים להגיע לבתיהם מבלי שיעצרם הגשם. אולם בבבל בה אין צורך דחוף כל כך לגשמים קבעו לשאול גשמים 60 יום לאחר תקופת תשרי וכך נהוג בחוץ לארץ. בן ארץ ישראל השוהה בחו"ל בז' חשוון עדיין אומר "ותן ברכה" כבחו"ל, אולם מיד כששב לארץ מתחיל לשאול גשמים. ואם היה בארץ בז' חשוון ונסע לחו"ל בזמן שעדיין לא שואלים גשמים, שואל גשמים בתפלתו בלחש, וראוי שלא יהיה חזן בחו"ל, ואם נגש כחזן אומר בתפלתו בלחש "ותן טל ומטר", ובחזרת הש"ץ אומר "ותן ברכה".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

תפילה ברכת השנים

מצווה מן המובחר להדליק את נרות החנוכה "משתשקע החמה", אולם בעת הצורך ניתן להדליק מאוחר יותר כיוון שעיקר הפרסום הוא לבני הבית. ודנו הפוסקים אודות מי שיוצא מביתו לפני זמן ההדלקה, ושב בשעה שבני ביתו כבר ישנים. למעשה ראוי שיבקש שאחד מבני הבית ידליקו בזמן שלא בנוכחותו, ויתכוון שלא לצאת בהדלקתם, וכשיבוא לביתו יכול להדליק כי לא יצא ידי חובתו בהדלקתם. ואם לא הדליקו בביתו בתחילת הלילה ובני ביתו ערים יכול להדליק בברכה עד עלות השחר, ואם הם ישנים ראוי שיהיה לפחות עוד אחד ער, ויכול לברך. וכתבו הפוסקים שמי שמברך גם כשאין עוד אדם נוסף עמו - אין למחות בידו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה זמן ההדלקה

על הפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת". דרשו חכמים: "שתהא ספירה לכל אחד ואחד" שכל אחד מחויב במצווה זו ולא שישמע מאחר. וכתבו הפוסקים שלפני שיברך על ספירת העומר, לכתחילה עליו לדעת תחלה איזה יום הוא מהספירה, בכדי שיידע על מה הוא מברך. מי שטעה בשעת הברכה, כגון שבירך על דעת לספור ארבעה ימים, ולאחר שבירך נזכר שצריך לספור חמשה, סופר חמשה ואינו צריך לברך שנית. וכן אם טעה בספירה, כגון שהיה צריך לומר "ששה ימים" ואמר "חמשה ימים", אם נזכר מיד - סופר כראוי ואין צריך לברך שנית, אבל אם הפסיק יותר מכדי דיבור בדברים אחרים, צריך לברך שנית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספירת העומר

אמרו חכמים אודות זמן הדלקת נר החנוכה: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי לפרסם את הנס, ובפרק זמן זה, מרב האנשים יוכלו להיוודע לנס. וכתבו הפוסקים שיש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת החמה, ומקפידים שהנרות ידלקו 50 לפחות דקות. אלא שכתבו הפוסקים שאם לא מתאפשר הדבר, ניתן בעת הצורך לאחר את זמן ההדלקה; משום שכיום "כלתה רגל מן השוק" בשעה מאוחרת בהרבה מזמן התלמוד, וכן ההדלקה היא בבית, ועיקר הפרסום היא לבני הבית. אלא שכאמור, לכתחילה יש להדליק לאחר שקיעת החמה, ו"זריזין מקדימין למצוות". אלא שלאחר צאת הכוכבים יש להתפלל ערבית קודם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה זמן ההדלקה

מעיקר הדין החל מחצי השעה קודם זמן ההדלקה, הרוצה לאכול יותר משיעור כביצה -שהוא 54 גרם- פת או עוגה, רשאי למנות אדם אמין שיזכירהו בהגיע זמן ההדלקה להדליק. וכן יכול הוא להתחיל לעסוק במלאכה כשממנה אדם אחר שיזכירהו, אלא שיש המדייקים מלשון אדה"ז שלא לסמוך על כך לכתחילה, אלא לצורך דבר מצווה כמו לימוד-תורה או סעודת מצווה. ואף תזכורת בפלאפון נחשבת לשומר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות אכילה קודם ההדלקה עשיית מלאכה

למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת-החמה, ואם לא מתאפשר הדבר ונאלץ להדליק לאחר צאת-הכוכבים, עליו להתפלל "מעריב" קודם להדלקה, אלא-אם-כן דרכו להתפלל "מעריב" בקביעות בשעה מסוימת בכל השנה, יכול להדליק תחלה ויתפלל בשעה הקבועה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות זמן ההדלקה

לא. אך נכון שלא לזרוק אותו במקום מבוזה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספרי קודש גניזה

בבית הכנסת שאין מנורה הדולקת מעת לעת, נוהגים להדליק נר חנוכה גם בזמן תפילת שחרית, ללא ברכה. ההדלקה בבית הכנסת - ביום - צריכה להיעשות ע"י השמש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקה בבית הכנסת

נאמר בגמרא: "אסור לישב על גבי מטה שספר-תורה מונח עליה". וכתבו הפוסקים, שמשום מידת חסידות, יש להגביה את ספר התורה שלושה טפחים - וטוב יותר שיהיה גבוהה עשרה טפחים, אף שמצד הדין די בהגבהה של טפח אחד. ואף שהדבר אמור בספר תורה, יש לנהוג כך אף ביתר ספרי קודש. אולם לגבי ספרים המונחים בארון על יד הקיר, או בארגז על הרצפה, יש להקל ואין צורך שיהיו גבוהים אפילו טפח. כמו כן, אסור לשבת על ספסל שמונחים עליו ספרי-קודש, אלא אם כן מניח תחתיהם דבר גבוה קצת, ויש שהצריכו שיהיה אותו דבר בגובה טפח, וכתבו הפוסקים שהמחמיר בזה תבוא עליו הברכה .

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ספרי קודש

את נרות החנוכה מדליקים בבית-הכנסת החל מפלג המנחה בנוכחות מניין, ואם לא התאסף מניין עד סמוך לכניסת השבת, ניתן להדליק עם הברכות גם קודם שהגיע מניין, על סמך הקהל שעתיד להתאסף אחר-כך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות ערב שבת

נאמר בגמרא: "נתחלפו לו כלים בכלים .. בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בה". וכתבו הפוסקים, שאף מי שגילה שלקח בטעות את של חברו, דינו כדין מוצא אבידה ועליו להכריז עד שיבוא המאבד. ואם עבר זמן רב שוודאי התייאש המאבד ממנו, ירשום את שווי החפץ ויניח את הסכום במקום שמור ויכול להשתמש בחפץ וכשיבוא המאבד ייתן לו את הכסף. ויש שכתבו שבכלים שאין מקפידים האנשים כמטרייה, אם הוחלפו בטעות, בינתיים ישתמש כל אחד בשל חבירו. אולם מאדמוה"ז נראה שמחמיר בכך. וגם כשחברו משתמש בשלו הרי זה כגוזל מן הגזלן, ואסור לעשות דין לעצמו אלא על פי בית דין, ולמעשה יש לפנות לדיין הבקי בדינים אלו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

השבת אבידה גזל

כן. אך לכתחילה אומרים מיד לאחר ההבדלה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מוצאי שבת

על אף שאמרו חכמים "אור לארבעה עשר בודקים את החמץ לאור הנר", וכתבו הפוסקים שכתחילה יש לבדוק בליל י"ד לאור הנר גם במקומות החשופים ישירות לאור השמש. עם זאת את כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פסח ניקיון לפסח בדיקת חמץ

נאמר בגמרא "אסור לגנוב דעת הבריות", כלומר לגרום לחבר לפרש דבר שאינו נכון, העלול לגרום לקבלת טובת הנאה כלשהי. מספר דוגמאות לכך הובאו בגמרא, ומהן - הפותח חבית יין בפני אורח, ונראה כאילו פותח במיוחד לכבודו, בשעה שהאמת הייתה שהיה צריך לפתוח את החבית לצורך אחר, והרי זה כגונב את דעת חברו משום שהאורח יחשוב שהמארח פתח חבית במיוחד עבורו, ובכך יכיר האורח טובה למארחו לחנם. משום כך, מי שהזדמן למקום בו מתקיים אירוע של מיודעיו ולא הגיע לשם במיוחד, עליו להודיע זאת לבעל השמחה, שלא יטרח הוא בשמחתו לחנם. אלא אם כן הוא מבין מעצמו שלא טרח להגיע במיוחד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמחות איסור אונאה

מובא בגמרא שכשמתעורר האדם עליו להודות לה' ולומר "אלוקי נשמה", כי חיוב ההודאה על החזרת הנשמה הוא מיד כשניעור משנתו; אך מכיוון שברכה זו, אי אפשר לאומרה לפני נטילת ידיים - בגלל הזכרת שם ה' שבה, לכן ראשית צריך להודות באמירת מודה אני. אודות ההנהגה בעת אמירת "מודה אני", הורה כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ, שיש להניח יד אחת אל השנייה, ולהרכין את הראש. בהזדמנות אחרת סיפר, שכשפעם אחת עמד ואכל לפני אמירת "מודה אני" ולימדו אביו, שבמקרה זה, יש לעמוד ולהשוות את הרגליים, ליישר את הטלית-קטן, להתכופף, ולומר "מודה אני".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

תפילה שונות