שאלות ותשובות

נהוג בקהילות ישראל, אשר בשבת הגדול נושא הרב דרשה מיוחדת בנושאים הקשורים להלכות ומנהגי החג, וכל הקהל מתאסף לשמוע את הדרשה, צריכים הכל לבא לשמוע הדרשה . . לפי שלימוד תורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצות שבתורה. ההפטרה היא הפטרת פרשת השבוע ואין מפטירים הפטרת "וערבה", אלא כאשר שבת הגדול חלה בערב פסח. אחר תפילת מנחה אומרים סדר הגדה של פסח מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת הגדול

בעציצים או אדניות רגילים העומדים בחוץ אסור. אך באם העציצים בתוך הבית הדבר אפשרי, וצריך להניח דבר המפסיק בין העציץ לבין הקרקע. הדבר המפסיק יהיה צלחת פלסטיק או מתכת, אך לא חרס ועץ, וכך ניתן להמשיך לטפל בו גם בשמיטה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה

זהו מנהג ישראל. ומנהגן של ישראל - תורה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פסח שני אכילת מצה

המנהג לברך על הברק "עושה מעשה בראשית" ועל הרעם "שכחו וגבורתו", בטעם החלוקה לשתי ברכות מבאר אדמוה"ז, שזהו משום שהרבה פעמים הברקים והרעמים באים זה אחר זה מיד, ובמקום לברך פעמיים את אותה הברכה, עדיף לשבח את ה' ברוב תשבחות ולכן מברכים שתי ברכות שונות. וכתבו הפוסקים שאם אמנם רואה ברק ושומע רעם ביחד מברך רק ברכה אחת - "עושה מעשה בראשית". וכל זמן שלא התפזרו העננים נפטר על כל הברקים בברכה שברך בפעם הראשונה וכן על הרעמים, ולכן לא יברך שוב, אבל אם התפזרו העננים בין ברק לברק ובין רעם לרעם צריך לחזור ולברך עליהם, וכן באם עבר לילה (אף שלא התפזרו העננים) - יברך שוב.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכות ברכת רעם וברק

הקרבת הקרבן הייתה ביום י"ד באייר, והאכילה הייתה רק בליל ט"ו. משום-כך נהוג שאכילת המצה בפסח שני תהיה בעיקר ביום י"ד באייר, וראוי לאכול גם בליל ט"ו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פסח שני אכילת מצה

נאמר בגמרא: "אכסנאי חייב בנר חנוכה", כלומר שגם מי שנמצא מחוץ לביתו חייב בהדלקת נר חנוכה. לגבי מקום ההדלקה כשיש לו מקום בו הוא ישן ומקום בו הוא אוכל, פסק הרמ"א להלכה: "בזמן הזה שמדליקים בפנים ממש ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו". כלומר שיש להעדיף להדליק במקום האכילה. ודנו הפוסקים האחרונים, אודות הדרים בפנימיות כמו בחורי ישיבות, שישיבתם היא כביתם, היכן עליהם להדליק את נרות החנוכה – בחדרם בפנימייה או שגם עליהם להעדיף את מקום האכילה – חדר האוכל. ודעת הרבה פוסקים למעשה, שעליהם להדליק בחדר השינה בפנימייה משום שרק הוא מיוחד לכל אחד מהם. אלא שיש להקפיד על כללי הבטיחות הראויים למניעת סכנת דליקה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה מקום ההדלקה

אמרו חכמים שהרואה אילנות מלבלבים בימי ניסן אומר: "שלא חיסר בעולמו כלום". את ברכת האילנות מברכים על אילני מאכל, ומשתדלים שיהיו לפחות שני אילנות מאכל המלבלבים בפרחים. ודנו הפוסקים לגבי מי שלא ראה את לבלוב האילנות, אלא ראה את האילן רק כשהיו כבר פירות שלימים, יש שהתירו זאת אך הגבילו ואמרו שרק בראיה הראשונה ניתן לברך אף בראיית הפירות, ובשלחן ערוך נפסק שאין לברך. למעשה, ב"לוח ברכות הנהנין" כותב אדמוה"ז לברך ללא שם ומלכות, אך כיוון שהשמיט זאת אדמוה"ז ב"סדר ברכת הנהנין", לכן אין לברך אלא על הלבלוב, ומי שאיחר וראה רק את הפירות לא יברך ואפילו בלא שם ומלכות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חודש ניסן ברכת האילנות

עציץ "נקוב" ו/או תחת כפת השמיים, צריך להשקות בצמצום רק כפי הצורך שלא יתייבש. אך אם הוא בתוך הבית ויש תחתית -כגון צלחת פלסטיק או מתכת- תחתיו, אפשר לטפל בו כרגיל. מקור: שו"ת משנת יוסף ח"א סי' א. שו"ת שבט הלוי ח"ב סוף סי' רב. ברית עולם (זילבר) פ"א סע"ה. וראה ספר הלכה למעשה שמיטה - בהוצאת מכון הלכה חב"ד פ"ה סל"ט.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה השקייה

מסופר בגמרא: "חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר". כלומר, האמורא חזקיה הסתפק האם טבריה הייתה מוקפת חומה מימות יהושע, ומספק קרא את המגילה בי"ד באדר ואף בט"ו. והרבה כתבו שיש לנהוג כך, אלא שבט"ו קוראים במגילה ללא ברכה מחמת הספק. והיו שהוסיפו ואמרו שיש לנהוג אף את יתר מצוות פורים. ולגבי "ועל הניסים" כתבו שאין לאמרו. ודנו הפוסקים לגבי מקום הסמוך למקום שיש בו ספק האם גם בו יש לנהוג כך ביום ט"ו. והרבה כתבו שלא נוהגים, משום שגם המקומות המסופקים שנויים במחלוקת. אולם יש להרבות בו בשמחה, ולא רק במקומות אלו אלא בכל מקום, ואין אומרים תחנון, ואדרבה יש להוסיף בשמחה על פורים ש"מעלין בקודש".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פורים פורים דפרזות ודמוקפין

החפץ צריך להיות חשוב יותר מהשלהבת (שו"ע אדה"ז סרע"ז ס"ו. וראה קצות השלחן סקי"ב בבדה"ש סקכ"ד). חשוב לציין שבמקרה שהפמוט מונח על מגש המיוחד רק להדליק עליו נרות אזי המגש עצמו הינו מוקצה. אך אם רגילים להשתמש בו גם שימושים אחרים המותרים בשבת – אפשר להניח את חפץ ההיתר על המגש. כמו"כ חשוב להדגיש, כי גם כאשר המגש מוגדר "בסיס לאיסור ולהיתר" מותר להזיזו רק אחר שכבו הנרות. (שו"ע אדה"ז סרס"ה ס"ו).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

כשמסיים הש"ץ את ברכת 'הטוב שמך ולך נאה להודות', אומר 'אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו', ותיבת 'כהנים' אומר בקול רם, ומסיים 'עם קדושך כאמור'. (פסקי הסידור לאדה"ז. וראה היכל מנחם ח"ג ע' רסד). הכהנים לא יתחילו ברכת 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן' עד שיסיים החזן קריאת 'כהנים' (שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ח סכ"ח). אם יש רק כהן אחד בדוכן – הש"ץ לא אומר את תיבת 'כהנים' בקול רם (שו"ע אדה"ז שם סט"ו) - אך עליו לומר (בקול רגיל) את הנוסח של 'אלקינו ואלקי אבותינו ברכנו' - שהרי זה חלק מסדר התפילה של הש"ץ. (וראה שו"ע אדה"ז שם סעיפים לב, נז).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נשיאת כפים שליח ציבור תפלה

כשם שאסור לדבר בין הברכה לעשיית המצווה כך אסור לדבר בין הברכה לאכילה, משום שהדיבור נחשב ל"הפסק", ואם טעה ודיבר, חייב לחזור ולברך. אלא שאמרו בגמרא שאם דיבר בצרכי הסעודה, כגון שאמר "הביאו מלח", אינו צריך לחזור ולברך, משום שאינו נחשב ל"הפסק". כמו"כ אסור ללכת ממקום למקום בין הברכה לאכילה, שגם ההליכה נחשבת ל"הפסק". אם ההליכה היא לצורך האכילה, כגון, שנאלץ לאכול במקום שאסור לברך בו, רשאי לעשות זאת בתנאי ששני המקומות הינם בבית אחד. ודנו הפוסקים עד מתי אין להפסיק בין הברכה לאכילה, יש שסברו עד שיאכל כזית, אולם ממשמעות אדמוה"ז עולה שאין להפסיק עד שיבלע, גם אם אכל פחות מכזית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סעודה ברכה ראשונה

נאמר "חג הסכות תעשה לך" – ופרשו חכמים - שתהא הסוכה שלך, וסוכה הגזולה פסולה. לגבי מקום הקמת הסוכה נחלקו התנאים האם גם בו שייך דין גזל, לגבי הקמת סוכה ברשות הרבים האם יש בה משום גזל הרבים, דעת חכמים היא להקל, כיוון שגם לבעל הסוכה יש חלק ברשות הרבים ויכול להקים שם את סוכתו. אולם פוסק אדמוה"ז שלכתחילה אין להקים סוכה ברשות הרבים גם כשרוב התושבים יהודיים, משום שהגויים אינם מוחלים על חלקם ברשות הרבים, ובדיעבד סוכה זו כשרה אך אין לברך עליה. ולמעשה סוכה שהוקמה במקום המאושר ע"י העירייה ואינו מפריע לרבים, יש שלמדו זכות ודייקו מדברי אדמוה"ז שניתן אף לברך עליה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סוכות קרקע הסוכה

נאמר בגמרא: "פתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד" מפני שיראים מהאנשים העשויים להיכנס. ודנו הפוסקים אודות הייחוד אצל רופא, וכמה פתרונות הציעו לכך. הפתרון הנכון ביותר הוא -שהבעל יתלווה לאשתו, או אחת מהנשים המצילות מייחוד (כדוגמת חמותה, ילדה בין גיל-5 ל-9), או ברופא יהודי כשאשתו בבית. וכשלא מתאפשר אחד מהפתרונות האמורים, רק אז - ניתן להקל כשהדלת אינה נעולה ומחוץ לחדר נמצאים שלושה אנשים ואחות הרשאית להיכנס ללא רשות. או כשהדלת נעולה, ויש אנשי צוות המחזיקים מפתח לחדר ויכולים להיכנס בחופשיות; וגם אז ראוי שתתלווה אליה עוד אשה. ויש שהתירו כשהדלת נעולה ובעל האישה או אשת הרופא נמצאים בעיר ויודעים על הבדיקה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נשים יחוד טיפול רפואי

למרות שהאשפה היא 'מוקצה' התירו לפנותה בשבת מהבית, מפאת כבוד האדם. וכתבו הפוסקים שבמקרה שהניח לרגע את הפח בחוץ על-מנת לפתוח את הפח העירוני, תהיה לו בעיה לקחת את הפח בחזרה לביתו. שכן, כל ההיתר להוציא את הפח היה רק כשזה מפריע בבית, ואילו בחוץ על-יד פחי האשפה, לא בהכרח שזה מפריע לאנשים. ולכן יש להחזיק בידו את הפח כל הזמן ולא יניחו כלל, וכך יוכל להחזירו לביתו כל עוד והוא בידיו. וכשאין הדבר מתאפשר, התירו להניח מים בתוך הפח, וכך יטלטל דבר המותר והאסור יחדיו. ועל אף שבדרך-כלל נאסר הטלטול גם באופן זה, כאן התירו מפאת כבוד האדם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

נאמר בגמרא שאיסור מוקצה חל אף על הדבר עליו הונח המוקצה מערב שבת בכוונה, שכן נעשה הוא "בסיס לדבר האסור". ומוקצה שנשכח, כגון אבן שנשכחה על חבית ובשבת רוצה להשתמש בחבית, מטה את החבית בכדי שתיפול האבן. דוגמה נפוצה לכך קיימת במקררים בבית: דברים שאינם ראויים לאכילה כשהם חיים או קפואים דינם כמוקצה כי אינם ראויים לאכילה. במקרה שהונחה גלידה ומעליה שקית קמח, ניתן להשתמש בגלידה בשבת, רק בתנאי שהניח את הקמח ללא כוונה מיוחדת שיהיה דווקא עליו, וימשוך את הגלידה והקמח ייפול, אבל כשסידר בכוונה את הקמח על הגלידה, אסור לו ליטול את הגלידה בשבת, שהיא כבסיס לדבר האסור.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

מצווה מן המובחר להדליק את נרות החנוכה "משתשקע החמה", אולם בעת הצורך ניתן להדליק מאוחר יותר כיוון שעיקר הפרסום הוא לבני הבית. ודנו הפוסקים אודות מי שיוצא מביתו לפני זמן ההדלקה, ושב בשעה שבני ביתו כבר ישנים. למעשה ראוי שיבקש שאחד מבני הבית ידליקו בזמן שלא בנוכחותו, ויתכוון שלא לצאת בהדלקתם, וכשיבוא לביתו יכול להדליק כי לא יצא ידי חובתו בהדלקתם. ואם לא הדליקו בביתו בתחילת הלילה ובני ביתו ערים יכול להדליק בברכה עד עלות השחר, ואם הם ישנים ראוי שיהיה לפחות עוד אחד ער, ויכול לברך. וכתבו הפוסקים שמי שמברך גם כשאין עוד אדם נוסף עמו - אין למחות בידו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה זמן ההדלקה

לכתחילה עושים פרוזבול בפני שלושה אנשים לפחות, בערב ראש השנה (המנהג לעשות זאת אחרי התרת נדרים), נוסח הפרוזבול הוא: "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה". באם אין הדבר אפשרי ניתן גם לבקש מֵאַחֵר (אפילו בטלפון) לומר בשמו בפני שלושה אנשים את נוסח הפרוזבול, וזה מועיל. אם משער שבערב ראש השנה לא יוכל לעשות פרוזבול, ניתן להקדים ולעשות פרוזבול מוקדם יותר. אך יש לשים לב שהפרוזבול מועיל רק להלוואות שניתנו לפניו, ואם הלווה שוב לאחר מכן – יעשה שוב פרוזבול.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה פרוזבול

רבים מדיני החנוכה נסובו סביב קביעת חז"ל שיש להביא ל"פרסומי ניסא", משום כך הם ראו את הזמן והמקום שיפרסמו את הנס בקנה מדה הרחב ביותר. בדורות מאוחרים יותר, החל מתקופת הגאונים, הרחיבו את פרסום הנס והנהיגו להדליק את נר החנוכה אף בבית הכנסת עם ברכותיו. את מנורת בית הכנסת מציבים בכותל דרום, כשהנרות מסודרים ממזרח למערב ומקומם גבוה, למעלה מעשרה טפחים. החל מפלג המנחה ניתן לברך על נרות בית הכנסת, ולמנהגנו מדליקים לאחר 'מנחה' לפני 'עלינו'. ואין יוצאים ידי חובה בהדלקה זו ואפילו המברך עצמו חוזר ומברך בביתו. אך לא יברך "שהחיינו" בביתו, אלא אם-כן מדליק להוציא גם את בני-ביתו ידי חובתם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקה בבית הכנסת ברכת ההדלקה

משום "פרסומי ניסא", הנהיגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ומברכים עליהם החל מפלג המנחה. גם בערב שבת מברכים על הדלקת נרות החנוכה רק אחרי פלג המנחה, וכתבו הפוסקים שראוי שיהיו עשרה בבית הכנסת בעת ההדלקה. וכדאי לדאוג שהנרות יהיו מספיק גדולים באופן שידלקו בבית הכנסת במשך כל השבת. כמו כן מנהגנו שנרות החנוכה ידלקו בבית הכנסת גם בתפלת שחרית, ומקפידים להציב שמש אפילו ביום, בכדי להזכיר שיש לשמור על קדושתם. ועורר הרבי, שכדאי שידלקו נרות בית הכנסת במשך כל המעת-לעת, ואף במוצאי "זאת חנוכה" הורה הרבי שהנרות ידלקו בבית הכנסת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה המנורה והנרות בית כנסת זמן ההדלקה

נאמר במשנה: "על הרעמים .. ועל הברקים .. שכוחו וגבורתו מלא עולם". וביארו בגמרא שיש לברך אף "עושה מעשה בראשית", וכותב אדמוה"ז, שהמנהג לברך על הברק "עושה מעשה בראשית" ועל הרעם "שכחו וגבורתו", משום שהרעם מראה יותר כח וגבורה. ויש לברך מיד בתוך כדי דבור אפילו באמצע התפלה חוץ מפסוק ראשון של קריאת-שמע וברוך שם ותפילת שמו"ע. ואם נמצא הוא במקום שאינו נקי, אם יכול לצאת מיד למקום נקי ולברך בתוך כדי דיבור, חייב לעשות כן –כמובן שאם התחייב בנטילת ידיים אף ייטול ידיו קודם. ואם לא יספיק לעשות זאת בתוך כדי דבור יברך בלא שם ה' כשייצא.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכות ברכת רעם וברק

נאמר בגמרא: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, דברים המאוסים, אף שהם מוקצה, משום כבודו של האדם, מותר להוציאם. כשהם מפריעים לאדם. ודנו הפוסקים לגבי פינוי קערת ה"נעגל וואסר" (מי נטילת הידיים), שכן, כידוע אנו נוהגים לפנות את קערת מים אלו למקום שלא עוברים בו אנשים ואוסרים שימוש במים אלו. ומאחר שפינוי המים אינו משום מיאוסם אלא מטעמים סגוליים, לכאורה אינם כ"גרף של רעי" ואין היתר לפנותם אלא אם צריך את מקומם בלבד. אלא שכתבו הפוסקים שכיוון שלא ניתן להתפלל בנוכחותם משום רוח רעה שעליהם - אף שנחשבים למוקצה - מותר לפנותם מדין "גרף של רעי".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

אם עדיין לא סיים את תפילתו, יחזור ויאמר "אתה יצרת", אולם אם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה. ואם טעה רק בחתימת הברכה והזכיר רק שבת או רק ראש חודש, ישלים תוך כדי דבור, ואם עבר זמן זה לא יחזור.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת ראש חודש אתה יצרת מוסף

אמרו חכמים אודות זמן הדלקת נר החנוכה: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי לפרסם את הנס, ובפרק זמן זה, מרב האנשים יוכלו להיוודע לנס. וכתבו הפוסקים שיש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת החמה, ומקפידים שהנרות ידלקו 50 לפחות דקות. אלא שכתבו הפוסקים שאם לא מתאפשר הדבר, ניתן בעת הצורך לאחר את זמן ההדלקה; משום שכיום "כלתה רגל מן השוק" בשעה מאוחרת בהרבה מזמן התלמוד, וכן ההדלקה היא בבית, ועיקר הפרסום היא לבני הבית. אלא שכאמור, לכתחילה יש להדליק לאחר שקיעת החמה, ו"זריזין מקדימין למצוות". אלא שלאחר צאת הכוכבים יש להתפלל ערבית קודם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה זמן ההדלקה

אם בזמן ההדלקה אין מנין במקום, אבל במשך הזמן שהנרות ידלקו יעברו שם עשרה אנשים, אפשר גם לברך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות הדלקה ציבורית ברכת ההדלקה

בין מלאכות המשכן הייתה מלאכת מְּלַבֵּן - הסרת הלכלוך מהצמר, ניקויו והלבנתו באמצעות שטיפה וצביעה. מכך למדו חכמים שמלאכה זו אסורה בשבת ואף את תולדתה – כיבוס בגדים אסרו בשבת. ודנו בגמרא אודות כיבוס נעל מעור בשבת ולמסקנת הגמרא מותר להעביר נעל עור במים כי אינו סופג, אך לא לשפשפה לאחר הרטבתה. למעשה נפסק שבוץ יבש על גבי הנעליים אסור לפוררו ולהסירו משום איסור "טוחן", אולם מותר לקנח בוץ לח שאינו מתפורר אלא נמרח. וכן מותר להשרות נעליים במים כדי שיתנקו מעצמם, אך אסור לשפשף את הלכלוך כדי להסירו. וכשיש בנעליים בהם חלקי בד או שהם תפורים בחוטים, אסור לשרותם במים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת מלבן

כתוב בגמרא שבאמירת "ויכולו" בליל שבת מעידים שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ. בנוגע לדיני עדות נאמר בתורה "ועמדו שני האנשים", מפסוק זה למדים על עדות שיש לאמרה בעמידה ובציבור, לכן יש הסוברים שצריך לומר "ויכולו" בעמידה ובציבור - בהתאם לגדר עדות, וגם כשהתפלל ביחיד יש להקפיד שהאמירה תהיה עם אדם נוסף. אך למעשה, מנהגינו הוא שאין מקפידים לומר פסוקים אלו עם אדם נוסף, אלא רק נוהגים לומר זאת בעמידה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת תפילה ערבית

נאמר בגמרא: "דם שעל הכיכר גוררו ואוכלו של בין השיניים מוצצו ובולעו ואינו חושש", כלומר דם שפרש מהפה ועבר ללחם, אין לאכלו. אך כשהוא בפיו מותר לבלעו. ובטעם הדבר יש שכתבו שכיוון שהדם עדיין מחובר לגוף אינו נאסר, ומכאן דייקו, שדם על השפתיים מותר לבלעו כיוון שהוא מחובר. אך יש שכתבו שהאיסור הוא משום מראית העין, לכן הדם שבין השיניים מותר כשהוא בפה כיוון שאינו ניכר לחוץ ואין בו מראית עין. ולפי זה דם שעל השפתיים מבחוץ אסור לבלעו. וראוי להחמיר כדבריהם, אך דם שבתוך הפה ולא פרש, מותר לבלעו לכל הדעות. האמור הוא בחול בלבד ובשבת יש איסור למצוץ דם לכל הדעות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

דם כשרות

אודות העדפת בציעת הכיכרות ישנם חילוקי דעות. שכן, הכלל ההלכתי אומר ש"אין מעבירין על המצוות", כלומר שעל האדם להעדיף לקיים את המצווה שבאה לפניו תחילה, משום כך ישנה עדיפות לבצוע על החלה העליונה. וכך נוהגים למעשה בסעודות יו"ט וכן בסעודת שבת בבוקר. אולם לגבי סעודת ליל שבת, נהוג על פי הקבלה לבצוע מן החלה התחתונה, ובכדי שלא 'להעביר על המצווה', כתבו הפוסקים שהבוצע יקרב אליו יותר את החלה התחתונה. למעשה אנו נוהגים בכל סעודות שבת ויו"ט להניח את החלות צמודות זו לזו בצדם החלק, ותמיד לבצוע מן החלה הימנית, אלא שביום שבת החלה הימנית תהיה קצת מעל החלה השנייה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת לחם משנה

על טבילת האדם נאמר "ורחץ את כל בשרו במים", ולמדו מכך חכמים שכל הגוף צריך להיכנס לתוך המים. חכמים השוו את דין טבילת כלים לטבילת האדם, וכשם שבטבילת האדם צריך שכל גופו יכנס למים, כך גם בעת טבילת הכלי, המים צריכים להגיע ממש לכל חלקי הכלי; לכן ראוי להרפות ולשחרר את הכלי בתוך המים, כמו כן יש להקפיד שכל הכלי כולל ידיות הכלי יהיו בתוך המים. צריך להטביל את הכלי כשהפתח כלפי מעלה, על מנת שיכנסו בו המים לגמרי.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

טבילת כלים חציצה כשרות

למנהגנו נותנים עבור כל בני הבית כדלקמן: "זכר למחצית השקל" היא זכר למחצית השקל שהיו נותנים במהלך חודש אדר, עבור קרבנות הציבור של השנה החדשה המתחילה בר"ח ניסן, כדברי המשנה "באחד באדר משמיעים על השקלים", ובכך הקדים הקב"ה את השקלים של עם ישראל לשקלים שהמן ביקש לתת למלך אחשוורוש. מאחר ועל מחצית השקל נצטוו "מבן עשרים שנה ומעלה", יש אומרים שהחיוב הוא מבן עשרים שנה בלבד, ורבים מהפוסקים כתבו שהוא מבן 13 שנה, ויש שכתבו שאף עבור ילדים, ויש שהוסיפו אף עבור עוברים זכר למה שנאמר "כל העובר על הפקודים". מי שכבר התחילו לתת עבורו בשנה אחת, אין להפסיק בכך. הרבי מה"מ הזכיר וציין כי המנהג הוא לתת עבור כל בני הבית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מחצית השקל

כן, מותר לעשות חוג אומנות ושאר דברים שאינם שמחה יתירה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בין המיצרים

כשהיו מקדשים את החודש על פי עדויות ראיית מולד-הלבנה, היו בית הדין מפרסמים לציבור באיזה יום חל ראש-החודש, ועל פי הודעה זו ידעו מתי יחולו החגים. אלא שבראש-השנה שהחג חל בראש-החודש, לא יכלו להודיע באיזה יום הוא יחול, כי הדבר היה תלוי בביאתם של העדים. בכדי להסיר ספק, קבעו מראש, שראש-השנה יהיה תמיד יומיים. אלא שעל-אף שיום ב' דראש-השנה נחשב כחג, זהו רק להחמיר אך לא להקל, ולכן אסור להכין מיום א' דראש-השנה ליום השני שזהו כמכין מהחג לחול, ואפילו את שטיפת הכלים -באופן המותר- דוחים לאחר צאת-הכוכבים של ליל ב', וכן את נרות החג מדליקים רק לאחר צאת-הכוכבים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ראש השנה הכנה משבת לחול

אמרו חכמים: "קנה כלים (=בגדים) חדשים אומר .. שהחיינו", כשם שיש לברך על כל הנאת העולם. אלא שלמנהגנו, באכילת פרי או ירק חדש מברכים תמיד שהחיינו, כי ההנאה היא אף מכך שנעשים דם ובשר, משא"כ בבגדים חדשים. משום כך נהוג לברך שהחיינו רק בבגד חשוב ונדיר ביותר. הדבר אף תלוי במעמדו של האדם שכן, עשיר לא בהכרח מתרגש מבגד חדש אף שהוא יקר, ולכן אינו מברך שהחיינו כי הדבר תלוי בהרגשה האישית. ובשם הרבי הריי"ץ מובא שאין מברכים כלל 'שהחיינו' על בגדים חדשים. ראוי לציין, כי בהזדמנויות שונות מברכים 'שהחיינו' על בגד חדש, כשהכוונה בברכה היא על האירוע המרגש בו נמצאים בהודאה לה' ש"הגיענו לזמן הזה". לדוגמא: בעת התקיעות ביום ב' דר"ה, יום הולדת, ברכת החמה ועוד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בגד חדש ברכת שהחיינו

נאמר "כי תצור אל עיר .. להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה", ודרשו חכמים מפסוק זה העוסק בהשחתת עצי פרי, מלמד שיש לאסור השחתת כל דבר שיש בו תועלת. אדמוה"ז אומר שדין זה נלמד בקל-וחומר – שכן, "אם הזהירה תורה על של נכרים שנלחמים עמהם קל וחומר לשל ישראל", יש להימנע אם כן מהשחתת כל דבר הראוי לשימוש. ודנו הפוסקים לגבי דברי מאכל הטובים לשימוש אך בפועל לא משתמשים בהם, וכתבו שלמעשה יש לטרוח ולמצוא כאלו שישתמשו בהם. אלא שאם אין הדבר מתאפשר, יכול לעשות זאת אם אינו ממש משחית בידיו, ע"י הנחה במקום הפקר עד שיילקח ע"י בעלי חיים או שיתקלקלו מעצמם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בל תשחית

נאמר בגמרא: "טעו ומדכרי דחול בשבת .. גומרין כל אותה ברכה". כלומר, הטועה בשבת והתחיל לומר את תפלת החול בתפלת עמידה, עליו לסיים את אותה הברכה שהתחיל, משום שמעיקר הדין היה ראוי שגם בשבת יתפללו תפלת שמו"ע כמו בחול, ורק שיזכירו בה עניין שבת, כמו שעושים בראש חודש ובחול המועד; אלא שמפני כבוד השבת לא הטריחו לומר את כל הברכות האמצעיות ותקנו במקומן ברכת קדושת היום – שבת או יו"ט. על כן, אם התחיל בתפילת שחרית את ברכת "אתה חונן.." - אף שאמר רק את המלה "אתה" כשכוונתו לברכת "אתה חונן" - עליו לסיימה, משום שכאמור מעיקר הדין היה ראוי לקבעה אף בשבת או ביו"ט. אבל אם זכר ששבת ורק מתוך הרגל אמר "אתה" יכול לתקן. אולם בתפילת ליל שבת בה אומרים "אתה קידשת", או במנחה בה אומרים "אתה אחד", אף שכוונתו לומר "אתה חונן", כיוון שאמר רק "אתה" יכול להמשיך בברכת השבת. ובתפלת מוסף אפילו אם התכוון לומר "אתה חונן" מפסיק אפילו באמצע הברכה, שבמוסף לא תקנו י"ח ברכות גם בחול, והראיה שבר"ח שחל בחול לא אומרים במוסף י"ח ברכות. ומובא שהאומר תפלת חול בשבת עליו לפשפש במעשיו ולהרהר בתשובה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת תפילה טעות בתפילה תפילת שמונה עשרה

חובת הזימון היא כאשר אנשים יושבים לאכול יחד, כלומר, שהם יכולים בפועל לאכול מאותו הלחם, וכאשר אחד מן המסובים אינו יכול לאכול מן הלחם של השני אזי אינם מצטרפים לזימון. כגון, האוכלים לחם בשרי (ולמשל פיתה הממולאת בבשר שווארמה וכו') אינם מצטרפים לזימון לאוכלי לחם חלבי (פיצה וכדומה), מכיוון שאינם יכולים לאכול מאותו הלחם. אך אם היה הלחם פרווה כיוון ששניהם יכולים לאכול מאותו הלחם - מצטרפים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סעודה ברכת המזון זימון

נאמר בתורה "ונקלה אחיך לעיניך" מכך למדו חכמים "שכיון שלקה אחיך הוא", כאשר אדם עשה עבירה שעונשה הוא מלקות וקיבל את ענשו הרי הוא כישראל כשר לכל דבר. כיום שאין לנו דיינים סמוכים, ואין עונש מלקות - נפסק בשו"ע שכאשר אדם מקבל על עצמו בבית הדין שלא יחזור שוב על אותו מעשה, נחשב הדבר לתשובה והאדם חוזר לכשרותו. עם זאת, יש לדעת שזהו רק בעבירות שבין אדם למקום, אבל כאשר האדם עבר על עבירה שהיא בגדר של בין אדם לחבירו, הרי שמלבד התשובה שהוא צריך לעשות כלפי הקב"ה הרי שלימות הכפרה שלו היא דווקא כאשר יפייס את חבירו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

תשובה

רבים מדיני החנוכה נסובו סביב קביעת חז"ל שיש להביא ל"פרסומי ניסא", לאחר שיצא הרבי ב"מבצע חנוכה" להדלקות ציבוריות במקומות בהם מתאספים יהודים, הצטרפו כמה מפוסקי דורנו ונמקו שמותר לברך על הדלקות אלו על משקל ההדלקה בבית הכנסת, שמברכים עליה מפני שהיא חלק מפרסום הנס, וכך ניתן לברך בכל מקום שיש בו התאספות ציבורית. אלא שבכדי לברך יש להקפיד שהמנורה תהיה לא גבוהה מעשרים אמה כ9 מטר, וכן שהנרות ידלקו לפחות חצי שעה (הרבה מנרות המבצעים לא בגדר זה). כמו-כן יש להקפיד להציבם במקום שיעברו שם לפחות עשרה במשך חצי השעה מההדלקה. ואם אין הדבר מתאפשר, ידליקו ללא ברכה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה מבצעים הדלקה ציבורית ברכת ההדלקה המנורה והנרות

אחד מהדברים שחכמים אסרו על האדם כאשר נמצא בזמן האבלות, היא השמחה, בהגדרה זו ישנם כמה וכמה חילוקים: בימי השבעה אסור כל סוג שמחה ואפילו להחזיק תינוק ביד אסור שמא יֵשַמחוֹ; לאחר השבעה כשהשמחה בתוך בית ולא באולם שמחות כגון, ברית מילה ופדיון הבן רשאי להשתתף, אבל שמחת נישואין אסורה. זאת ועוד, באבלות על הורים ממשיכים להחמיר עד סוף הי"ב חודש, אך באבילות על שאר קרובים ניתן להקל לאחר שעברו ימי ה"שלושים", ועל כן, אסור לאדם שאבל על אחד מהוריו להיכנס לאולם שמתקיימת בו חתונה עד לאחר י"ב חודש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

אבילות שנת אבל שמחות

אם מלות התפלה אכן נאמרו והבעיה היא רק בכוונת התפלה - אין לחזור על התפלה. וכפי שכותב אדה"ז בשו"ע או"ח ר"ס קא: "ועכשיו אין חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין א"כ למה יחזור. אבל קריאת שמע שעיקר מצות כוונתה אינה אלא פסוק ראשון חוזרין שבקל יוכל לכוין וכן פסוק פותח את ידך שבפסוקי דזמרה".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

תפילה וברכות כוונה

כתוב בספר תהילים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", מכך למדו חכמים שצריך להודות להקב"ה על החסדים שהקב"ה עושה עם האדם. הפסוק ממשיך ומונה ארבעה סוגי מצבים עליהם צריכים להודות, ומהם "יורדי הים" ו"הולכי מדבריות". למעשה, כתבו הפוסקים שכאשר טסים במטוס מעל הים ומדבר מברכים "הגומל". נוסח הברכה הוא - "הגומל לחיים טובות", כלומר שלמרות שהאדם "חייב" ואינו ראוי לנס, עם זאת – ה' גמל עמו חסד והציל אותו ממצב הסכנה בו היה נתון. וכתבו הפוסקים שקטן לפני גיל מצוות אינו יכול לברך, כי נוסח הברכה הוא "לחייבים" והוא אינו בגדר "חייב".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכת הגומל ברכות קטן

אמרו חכמים: “אין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית". וכן נפסק להלכה. ויש שלמדו שדין זה הוא לא רק ממידת דרך ארץ, אלא אף מצד איסור גזל. אולם במה שהגיש בעל הבית לאורח משמע מדעת אדמוה"ז שהאורח קיבל בעלות עליו. ולגבי אורח במלון, שהנהלת המלון מחויבת לזון את האורח, כתבו הפוסקים שזכות כזאת הניתנת תמורת תשלום, ודאי יכול להעבירו לאחר, כפי שניתן ללמוד מדברי הגמרא שבעל הבית שהתחייב לזון את הפועל, הפועל רשאי לתת ממזונו לבנו, וכיוון שהנהלת המלון התחייבה לספק לו ארוחה יכול האורח להעביר זכות לאחרים, כל עוד שלא הותנה מפורשות אחרת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

גזל

אמרו חכמים: "מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה .. והוא שבאו פנים חדשות". וביארו הראשונים שכיוון שבביאתם של ה'פנים-חדשות' מרבים בשמחה לכבודם, יש לברך את הברכות בכל פעם שבאים 'פנים-חדשות'. ובשבת אין צורך ב'פנים חדשות' כאמור "מזמור שיר ליום השבת" ודרשו חז"ל: "אמר הקב"ה פנים חדשות באו לכאן", ואף בסעודת היום אין צורך ב'פנים חדשות', שכבוד יום השבת גדול מכבוד הלילה. אולם בסעודה שלישית נחלקו הפוסקים האם יש צורך ב'פנים-חדשות' בכדי לומר שבע ברכות. ולדעת כמה פוסקים מי שהשתתף בשבע ברכות בערב, יכול להשתתף בשבע ברכות שיתקיים למחרת ביום 'כפנים-חדשות', אך למחרת בערב כבר לא יוכל משום שאין זה אותו היום.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבע ברכות פנים חדשות

לשכיר יום קיימת האפשרות לחזור בו מביצוע עבודתו אלא שהמעסיק זכאי להביא עובד חלופי על חשבון העובד שהתפטר, בכפוף לגובה שכרו. ודנו הפוסקים האם המעביד זכאי לפיצוי, כאשר לא שכר עובד חלופי, וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד. יש הסבורים שכשנגרם הפסד למעביד עקב התפטרות העובד או שנמנע ממנו רווח בטוח, העובד נושא באחריות כלפי מעבידו אף יותר מן הסכום שהיה נדרש המעביד לשלם תמורת עובד חלופי. אלא שרווחת הדעה שאף במקרה שנגרם למעסיק הפסד בעקבות התפטרות העובד, אחריותו של העובד מוגבלת לסכום שהיה המעביד זכאי להוציא להעסקת עובד חלופי. וכשאין הסכמה בין הצדדים יש לפנות לבי"ד מוסמך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

דיני ממונות שכר עובד

אמרו חכמים: "אין הפועל רשאי לעשות מלאכתו בלילה ולהשכיר את עצמו ביום”. טעם דין זה שאף נפסק להלכה הוא משום שהעבודה ללא מנוחה עשויה להתיש את כוחו ולגרוע מעבודתו של בעל הבית. מטעם זה חייב הוא לשמור על גופו ונאסר לחיות בסגפנות, מפני שבכך תפוקתו תיפגם ונמצא כגוזל את בעל הבית המשלם על מלאכתו. אלא שכתבו הפוסקים שאיסור עשיית המלאכה בלילה לפועל, הוא דווקא בקביעות, אך לעיתים כאשר יש צורך בכך רשאי לעבוד אף מחוץ לעשות העבודה, שמן הסתם אין המעביד מקפיד בכך, ומובן שהדבר אף תלוי בסוג העבודה ובכוחו של הפועל, שכן מטרת איסור זה היא להבטיח שהפועל לא יגרע מעבודתו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שכר עובד דיני ממונות

אסור לעקור אילן, ואם כורת את האילן לצורך שימוש בעצים ולא להכשרת הקרקע לעבודה – אילן אחד או שניים מותר לכרות כדרכו; אך שלשה אילנות או יותר זה בצד זה, לא ישרש אלא יקצוץ מעל האדמה וישאיר את שורשיו באדמה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שמיטה עקירת אילן

חכמים תקנו ליטול את הידיים בבוקר קודם התפילה. כמה טעמים נאמרו בדבר: ראשית, יש צורך לקדש את הידיים לפני עבודת הבורא כפי שנהגו לעשות הכהנים בטרם עבודתם במקדש. שנית, בכדי להסיר את הרוח הרעה השורה בלילה ובבוקר נותרת רוח זו על הידיים, ועוד משום שבעת השינה יתכן שהידיים נגעו במקומות מטונפים. בדבר הברכה על נטילת הידיים קיימות מספר שיטות מתי יש לברכה, למנהגנו נוטלים ידיים מיד כשמתעוררים לאחר אמירת "מודה אני", כשעדיין נמצאים על המטה – ולא מברכים על נטילה זו, לאחר ההתארגנות רצוי להתפנות ואח"כ נוטלים ידיים בשנית, ומברכים על נטילת ידיים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נטילת ידיים ברכות

אמרו חכמים: "מלוה .. שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול .. וגורם קללה לעצמו". כלומר, יש חיוב להעמיד עדים בשעת ההלוואה, וכל המלווה ללא עדים הרי הוא עובר בלפני עיוור לא תתן מכשול, משום שהלוואה ללא תיעוד יכולה לגרום ללווה לכפור בחובו ולומר שלא קיבל הלוואה. ואף במקרה שהלווה הינו תלמיד חכם אין לסמוך על אמינותו, כי יתכן שישכח מחמת טרדת לימודו. ונפסק להלכה שלכתחילה ראוי לכתוב שטר בעת מתן המעות. אולם יש הסוברים כי הצ'ק בימינו הוא בדומה לשטר חוב, ולכן אם יש צ'ק ביטחון אין צורך בעדים. אך הטוב ביותר הוא כתיבת שטר והחתמת הלווה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מלווה ולווה

חכמים תיקנו ליטול ידיים לכל דבר שטיבולו במשקה. שכן, על פי כללי הטהרה, אוכל שהיה רטוב ונגע בדבר טמא - נטמא האוכל. מתוך צפייה לבניין בית המקדש ראו חכמים צורך לתקן גם בימינו להקפיד על כך. תקנה זו מוגבלת בכמה תנאים: ראשית, שהמאכל נרטב מאחד משבעת המשקים שהם: יין, דם, שמן זית, חלב, טל, דבש ומים בלבד. שנית, תקנה זו היא רק כשהמאכל רטוב בפועל, ושרגילים לאכול אותו בידיים. לגבי צ'יפס המטוגן בדרך כלל ביתר השמנים – גם אם הוא נאכל ללא מזלג אין צורך ליטול ידיים לפניו. אך אם טוגן הצ'יפס בשמן זית יש ליטול ידיים או לאכלו ע"י מזלג.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

דבר שטיבולו במשקה נטילת ידיים