הרב שמואל מקמל

נאמר "חג הסכות תעשה לך" – ופרשו חכמים - שתהא הסוכה שלך, וסוכה הגזולה פסולה. לגבי מקום הקמת הסוכה נחלקו התנאים האם גם בו שייך דין גזל, לגבי הקמת סוכה ברשות הרבים האם יש בה משום גזל הרבים, דעת חכמים היא להקל, כיוון שגם לבעל הסוכה יש חלק ברשות הרבים ויכול להקים שם את סוכתו. אולם פוסק אדמוה"ז שלכתחילה אין להקים סוכה ברשות הרבים גם כשרוב התושבים יהודיים, משום שהגויים אינם מוחלים על חלקם ברשות הרבים, ובדיעבד סוכה זו כשרה אך אין לברך עליה. ולמעשה סוכה שהוקמה במקום המאושר ע"י העירייה ואינו מפריע לרבים, יש שלמדו זכות ודייקו מדברי אדמוה"ז שניתן אף לברך עליה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סוכות קרקע הסוכה

למנהגנו נותנים עבור כל בני הבית כדלקמן: "זכר למחצית השקל" היא זכר למחצית השקל שהיו נותנים במהלך חודש אדר, עבור קרבנות הציבור של השנה החדשה המתחילה בר"ח ניסן, כדברי המשנה "באחד באדר משמיעים על השקלים", ובכך הקדים הקב"ה את השקלים של עם ישראל לשקלים שהמן ביקש לתת למלך אחשוורוש. מאחר ועל מחצית השקל נצטוו "מבן עשרים שנה ומעלה", יש אומרים שהחיוב הוא מבן עשרים שנה בלבד, ורבים מהפוסקים כתבו שהוא מבן 13 שנה, ויש שכתבו שאף עבור ילדים, ויש שהוסיפו אף עבור עוברים זכר למה שנאמר "כל העובר על הפקודים". מי שכבר התחילו לתת עבורו בשנה אחת, אין להפסיק בכך. הרבי מה"מ הזכיר וציין כי המנהג הוא לתת עבור כל בני הבית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מחצית השקל

נאמר בגמרא שאיסור מוקצה חל אף על הדבר עליו הונח המוקצה מערב שבת בכוונה, שכן נעשה הוא "בסיס לדבר האסור". ומוקצה שנשכח, כגון אבן שנשכחה על חבית ובשבת רוצה להשתמש בחבית, מטה את החבית בכדי שתיפול האבן. דוגמה נפוצה לכך קיימת במקררים בבית: דברים שאינם ראויים לאכילה כשהם חיים או קפואים דינם כמוקצה כי אינם ראויים לאכילה. במקרה שהונחה גלידה ומעליה שקית קמח, ניתן להשתמש בגלידה בשבת, רק בתנאי שהניח את הקמח ללא כוונה מיוחדת שיהיה דווקא עליו, וימשוך את הגלידה והקמח ייפול, אבל כשסידר בכוונה את הקמח על הגלידה, אסור לו ליטול את הגלידה בשבת, שהיא כבסיס לדבר האסור.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

מופיע בשל"ה שער האותיות אות ה. וראה המסופר בימי מלך ח"ב ע' 638 שאמר כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ לרבי שכך נוהגים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

עיטוש

אמרו חכמים: "דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה .. פת פוטרתן". למעשה נפסק שהמשקים הבאים בסעודה חוץ מן היין נפטרים בברכת הפת. אלא שלגבי קפה שחור יש מן הפוסקים שנחלקו האם יש לברך עליו אף בתוך הסעודה, ומספק אין לברך עליהם. מזונות המוגשים בתוך הסעודה: מזונות המטוגנים בשמן עמוק כסופגניה או עוגת לקח שנילושה ברוב דבש וכדומה, שברכתם מזונות לכל הדעות אם הם נאכלים רק לקינוח ולא להשביע - מברכים עליהם. אך יתר המאפים יש הסוברים שהם פת גמורה, ולכן אין לברך עליהם בסעודה. והמובחר ביותר להגיש את הקפה והעוגה לאחר ברכת המזון, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, וכך הורה למעשה הרגרז"ש דווארקין ע"ה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכות ברכה ראשונה סעודה

על למוד התורה נאמר: "ושננתם", ודרשו חכמים: "אל תקרי 'ושננתם' אלא 'ושלשתם' .. שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד". ומבואר בגמרא שהלימוד בכל יום צריך להתחלק לשלשה חלקים: מקרא, משנה ותלמוד. וכתבו הפוסקים שהעוסק במלאכה ואין לו פנאי ללמוד, עליו לקיים את חובת "הלכות-פסוקות ותלמוד", בלמוד הלכות פסוקות על-מנת שידע כיצד לנהוג, ואינו יוצא ידי חובת תלמוד-תורה ללא לימוד ההלכות בכל יום. ואמרו חכמים מיום שחרב בית-המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, וכרמז לזה כתב האריז"ל שהפסוק "הריעו לה' כל הארץ" ר"ת הלכה. וידועים דברי חז"ל "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם-הבא".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

לימוד תורה

נאמר בגמרא: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, דברים המאוסים, אף שהם מוקצה, משום כבודו של האדם, מותר להוציאם. כשהם מפריעים לאדם. ודנו הפוסקים לגבי פינוי קערת ה"נעגל וואסר" (מי נטילת הידיים), שכן, כידוע אנו נוהגים לפנות את קערת מים אלו למקום שלא עוברים בו אנשים ואוסרים שימוש במים אלו. ומאחר שפינוי המים אינו משום מיאוסם אלא מטעמים סגוליים, לכאורה אינם כ"גרף של רעי" ואין היתר לפנותם אלא אם צריך את מקומם בלבד. אלא שכתבו הפוסקים שכיוון שלא ניתן להתפלל בנוכחותם משום רוח רעה שעליהם - אף שנחשבים למוקצה - מותר לפנותם מדין "גרף של רעי".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

מותר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

לא תחנם

נאמר בפרשת נזיר: "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש". וביאר רבי אלעזר הקפר שהתורה מתייחסת לנזיר כ"חוטא" בכך שציער עצמו מן היין. וכן כתבו הראשונים והובא הדבר אף להלכה שחייב האדם לשמור על בריאותו ואין לו רשות לאדם לסגף את עצמו ואפילו אסור לו למנוע עצמו ממאכל מסוים לשם סיגוף, אלא אם יש צורך בדבר לעבודת ה', ובפרט בדורותינו שנמנעים אף מתעניות של תשובה, ועבודת התשובה נעשית מתוך שמירה על בריאות הגוף. עם-זאת, מצווה התורה: "קדושים תהיו", ופירש הרמב"ן, שגם בהנאות העולם הזה הכשרות והמותרות לפי ההלכה יש לאדם לרסן את עצמו שלא יצרוך אותם לספק תאוותיו אלא לעבודת ה'.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

סעודה

חכמים תיקנו לאכול ג' סעודות בשבת, בכל סעודה שהיא מחובת השבת יש חיוב להזכיר את השבת בברכת המזון. וכששכח להזכיר שבת עליו לחזור ולברך שוב. ומכיוון שבדיעבד יוצאים ידי חובת שתי הסעודות הראשונות גם באכילת מזונות, לכן מי שמקדש ביום ואוכל מזונות ושכח להזכיר קדושת שבת בברכה מעין ג' עליו לחזור ולברך שוב. אבל מי שכבר אכל את סעודות השבת ושוב טעם מזונות ושכח "רצה" בברכה, לא יחזור, מכיוון שאין אכילה זו מחובת השבת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת ברכה מעין ג' טעות בתפילה

נאמר: "לא תגנובו" ודרשו חכמים שאיסור זה הוא אפילו "על מנת לשלם". כלומר, איסור גניבה וגזילה נאסר אפילו כאשר בסופו של דבר הבעלים יצא מרווח. אלא שבדברים זולים שמנהג העולם שלא להקפיד עליהם כלל, התירו לאדם להשתמש בחפצי זולתו ללא רשות מפורשת. כגון הצריך קיסם קטן לחצוץ בו את שיניו, מותר לו ליטול קיסם קטן מגדר של אדם פרטי. אלא שהאמור הוא בתנאי שלא ניתן לבקש מהבעלים רשות. כי אם אפשר לבקש רשות, חובה לעשות זאת, ולוודא שאכן הוא מסכים. וכן שלא ידוע מופרשות שהבעלים מתנגד לכך. וכותב אדמוה"ז שממידת חסידות להחמיר כשאפשר, ולא להשתמש בשום דבר של חבירו, ללא רשות מפורשת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

גניבה

נאמר: "ויעבור ה' על פניו, ויקרא" ואמרו חכמים: "מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח-ציבור והראה לו למשה סדר תפילה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם". ומכך שה' נגלה למשה כשליח-ציבור למדו הראשונים, שי"ג מדות נאמרות בציבור דווקא. ובשלחן ערוך נפסק, שדווקא בדרך תחנונים אין לאמרם ביחידות, אך בדרך קריאה בלבד מותר. אלא שלמנהגנו נראה שאין אומרים אותם ביחיד כלל, גם לא כקריאה בניגון וטעמים, ועפ"ז האומר סליחות ביחיד, ידלג עליהם. אולם יש המדייקים, שהאומר סליחות בציבור ואינו מצליח להתקדם בקצב הציבור, רשאי לומר את י"ג מידות הרחמים כל זמן שהציבור עדיין אומר את הסליחות, אף שהתקדמו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חודש אלול אמירת סליחות

מסופר בגמרא על "אומן" המקיז דם שטיפל אף בנשים, והגמרא ציינה לשבח את צניעותו בעבודתו, כשהיה מקיז דם לנשים היה מכסה את זרוען. ואמנם כתבו פוסקים רבים שמעיקר הדין מותר לאישה להיבדק אצל רופא, מכיוון שהוא טרוד באומנותו ולא יבואו לדבר עבירה. ויש שכתבו לאסור בדיקת אשה אצל רופא נשים איסור גורף משום צניעות, גם אם הטיפול אצל רופאה כרוך בתשלום גבוה יותר. אולם כאמור הדעה הרווחת שמותר לאשה להתרפאות אצל רופא. אלא שככל שהדבר ניתן, ראוי לה לאישה - ללכת להיבדק אצל רופאה או לחילופין, אצל רופא ירא-שמיים, אם אינם מומחים פחות. יצויין שכל האמור, הוא בתנאי שמקפידים על דיני ייחוד.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נשים צניעות טיפול רפואי

נאמר בגמרא: "אכסנאי חייב בנר חנוכה", כלומר שגם מי שנמצא מחוץ לביתו חייב בהדלקת נר חנוכה. לגבי מקום ההדלקה כשיש לו מקום בו הוא ישן ומקום בו הוא אוכל, פסק הרמ"א להלכה: "בזמן הזה שמדליקים בפנים ממש ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו". כלומר שיש להעדיף להדליק במקום האכילה. ודנו הפוסקים האחרונים, אודות הדרים בפנימיות כמו בחורי ישיבות, שישיבתם היא כביתם, היכן עליהם להדליק את נרות החנוכה – בחדרם בפנימייה או שגם עליהם להעדיף את מקום האכילה – חדר האוכל. ודעת הרבה פוסקים למעשה, שעליהם להדליק בחדר השינה בפנימייה משום שרק הוא מיוחד לכל אחד מהם. אלא שיש להקפיד על כללי הבטיחות הראויים למניעת סכנת דליקה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה מקום ההדלקה

אמרו חכמים: "גרף של רעי .. מותר להוציאן לאשפה". כלומר, הדין אומר שדברים המאוסים ביותר, כמו 'גרף של רעי' כלים מטונפים כמו כלים עם צואה ופסולת מאכלים, הם מוקצה מחמת גופו שהרי אינם ראויים לשימוש, ואסור להזיזם בשבת. עם-זאת משום כבודו של האדם, התירו חכמים להוציאם בידו שבת מחוץ לבית (בתנאי שהוא בתוך החצר או כשיש עירוב לסומכים על עירוב בשבת). ולכן רק כשפח האשפה התמלא ונגרמת מכך אי נעימות, מותר לפנותו. כמו-כן דין זה אמור רק בתנאי שהם נמצאים במקום שבו הם מפריעים לאדם, אבל אם היו במקום שאינם מפריעים, אסור להזיזם כדין מוקצה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

משום "פרסומי ניסא", הנהיגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ומברכים עליהם החל מפלג המנחה. גם בערב שבת מברכים על הדלקת נרות החנוכה רק אחרי פלג המנחה, וכתבו הפוסקים שראוי שיהיו עשרה בבית הכנסת בעת ההדלקה. וכדאי לדאוג שהנרות יהיו מספיק גדולים באופן שידלקו בבית הכנסת במשך כל השבת. כמו כן מנהגנו שנרות החנוכה ידלקו בבית הכנסת גם בתפלת שחרית, ומקפידים להציב שמש אפילו ביום, בכדי להזכיר שיש לשמור על קדושתם. ועורר הרבי, שכדאי שידלקו נרות בית הכנסת במשך כל המעת-לעת, ואף במוצאי "זאת חנוכה" הורה הרבי שהנרות ידלקו בבית הכנסת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה המנורה והנרות בית כנסת זמן ההדלקה

נאמר בגמרא: "נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ אם היה דר בעלייה מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו". אולם כבר מימות הראשונים היו רבים שנהגו להדליק בתוך הבית גם כשלא בעת סכנה. ומנהגנו להדליק על כיסא בפתח אחד החדרים בבית, משמאל הנכנס, סמוך לעובי מזוזת-הפתח, בחלל פתח החדר, בגובה המאפשר ששלהבות הנרות יהיו מעל 24 ס"מ, אך לא מעל 80 ס"מ, כשהשמש נפרד מיתר הנרות בצורה הניכרת לעין. למנהגנו אין הקפדה האם הנרות מונחים ממזרח למערב או מצפון לדרום. והורה הרבי, שנכון שהילדים ידליקו נר חנוכה בפתח חדרם הפרטי כשתנאי המקום וכללי הבטיחות מאפשרים זאת.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה מקום ההדלקה

נאמר בגמרא "טעם מקדש .. ומי שלא קידש בערב שבת מקדש והולך כל היום כולו עד מוצאי שבת". כלומר, אף מי ששכח ואכל קודם קידוש עליו לקדש ואפילו לאחר כמה שעות מכניסת השבת, וכל עוד ולא יצאה השבת עליו לעשות קידוש מיד שנזכר. ממשמעות דברי חז"ל שהתייחסו לדין זה בלשון דיעבד, למדו הפוסקים וכתבו שמלכתחילה אסור לטעום כלום ואפילו מים משהגיע זמן הקידוש, אף שבשאר מצוות התלויות בזמן התירו שתייה או טעימה לפניהן, בקידוש החמירו משום שעיקר מצות הקידוש הוא סמוך לכניסת השבת. אך כאמור בדיעבד יש לעשות קידוש עד צאת השבת מיד שנזכר ואסור לו לטעום דבר עד שיקדש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת קידוש וסעודה

מסופר בגמרא: "חזקיה קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר". כלומר, האמורא חזקיה הסתפק האם טבריה הייתה מוקפת חומה מימות יהושע, ומספק קרא את המגילה בי"ד באדר ואף בט"ו. והרבה כתבו שיש לנהוג כך, אלא שבט"ו קוראים במגילה ללא ברכה מחמת הספק. והיו שהוסיפו ואמרו שיש לנהוג אף את יתר מצוות פורים. ולגבי "ועל הניסים" כתבו שאין לאמרו. ודנו הפוסקים לגבי מקום הסמוך למקום שיש בו ספק האם גם בו יש לנהוג כך ביום ט"ו. והרבה כתבו שלא נוהגים, משום שגם המקומות המסופקים שנויים במחלוקת. אולם יש להרבות בו בשמחה, ולא רק במקומות אלו אלא בכל מקום, ואין אומרים תחנון, ואדרבה יש להוסיף בשמחה על פורים ש"מעלין בקודש".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

פורים פורים דפרזות ודמוקפין

נאמר בגמרא: "פתח פתוח לרשות הרבים אין חוששין משום ייחוד" מפני שיראים מהאנשים העשויים להיכנס. ודנו הפוסקים אודות הייחוד אצל רופא, וכמה פתרונות הציעו לכך. הפתרון הנכון ביותר הוא -שהבעל יתלווה לאשתו, או אחת מהנשים המצילות מייחוד (כדוגמת חמותה, ילדה בין גיל-5 ל-9), או ברופא יהודי כשאשתו בבית. וכשלא מתאפשר אחד מהפתרונות האמורים, רק אז - ניתן להקל כשהדלת אינה נעולה ומחוץ לחדר נמצאים שלושה אנשים ואחות הרשאית להיכנס ללא רשות. או כשהדלת נעולה, ויש אנשי צוות המחזיקים מפתח לחדר ויכולים להיכנס בחופשיות; וגם אז ראוי שתתלווה אליה עוד אשה. ויש שהתירו כשהדלת נעולה ובעל האישה או אשת הרופא נמצאים בעיר ויודעים על הבדיקה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

נשים יחוד טיפול רפואי

בית כנסת שיש בו שני ספרי תורה בלבד: יקראו בס"ת ראשון ששה קרואים בפרשת תזריע כנ"ל. אחרי עליית הששי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. בס"ת השני יעלה השביעי לקריאה של ראש חודש, ולאחר מכן יגידו קדיש מיד ללא הפסק. אחרי הקדיש והגבהת ספר התורה השני לוקחים שוב את הספר הראשון למפטיר וקוראים את קריאת פרשת החודש. אחרי המפטיר מגביהים שוב את ספר-התורה. בית כנסת שיש בו ספר תורה אחד: יקראו את שלוש הקריאות באותו הספר, ויקפידו שלא להפסיק (בגלילת הספר או בכל דבר) בין סיום עליית "שביעי" לקדיש, אלא מיד בסיום הקריאה וברכת התורה יאמר חצי קדיש. ומגביהים את הספר רק פעם אחת – אחרי הקריאה האחרונה (של מפטיר).

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

קריאת התורה ארבע פרשיות שבת החודש שבת ראש חודש

אמרו חכמים: "כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרשה". ופירש רש"י: "דהנך קפיד עלייהו .. דלא חזו למלאכה אחרת". כלומר, כלי שמקפידים שלא להשתמש בו תשמיש אחר מזה שהוא מיועד אליו, כגון, סכין של שחיטה, או סכין של מילה, שהם יקרים ועדינים, ונזהרים עליהם מאד, הרי הם מוקצים מחמת חסרון כיס. ואף שונה הוא מ"כלי שמלאכתו לאיסור", אותו ניתן לטלטל בשבת לצורך שימוש המותר בו או שצריך להשתמש במקום בו הוא מונח, כיוון שחומרתו של "מוקצה מחמת חסרון כיס", באה לידי ביטוי בכך שבשום אופן אין לטלטלו גם לא לצורך גופו או מקומו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

אמרו חכמים: "הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו", כלומר הנודר שלא יאכל כיום שבו נפטר אביו נדרו נדר. ממשמעות דברי הגמרא שאת יום הפטירה היו מציינים כיום תענית. וכך אף נפסק להלכה בשלחן ערוך. וכתבו הפוסקים שמי שקשה עליו התענית – יפדה בממון ויחלקם לעניים. אלא שכבר פשט המנהג מחמת חולשת הדורות להקל שלא להתענות ביום זה, וכותב הרבי שמנהגנו לסיים מסכת ביום היארצייט בכדי לחוש לדעת השלחן ערוך שיש להתענות, וכפי שמצינו בתענית בכורות שנדחית התענית מפני סיום מסכת כך גם בתענית היארצייט שבמקורה קלה מתענית בכורות יש לערוך סיום מסכת ובכך נפטרים מחיוב התענית.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

יארצייט תענית סיום מסכת

למרות שהאשפה היא 'מוקצה' התירו לפנותה בשבת מהבית, מפאת כבוד האדם. וכתבו הפוסקים שבמקרה שהניח לרגע את הפח בחוץ על-מנת לפתוח את הפח העירוני, תהיה לו בעיה לקחת את הפח בחזרה לביתו. שכן, כל ההיתר להוציא את הפח היה רק כשזה מפריע בבית, ואילו בחוץ על-יד פחי האשפה, לא בהכרח שזה מפריע לאנשים. ולכן יש להחזיק בידו את הפח כל הזמן ולא יניחו כלל, וכך יוכל להחזירו לביתו כל עוד והוא בידיו. וכשאין הדבר מתאפשר, התירו להניח מים בתוך הפח, וכך יטלטל דבר המותר והאסור יחדיו. ועל אף שבדרך-כלל נאסר הטלטול גם באופן זה, כאן התירו מפאת כבוד האדם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מוקצה

כתוב בספר תהילים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", מכך למדו חכמים שצריך להודות להקב"ה על החסדים שהקב"ה עושה עם האדם. הפסוק ממשיך ומונה ארבעה סוגי מצבים עליהם צריכים להודות, ומהם "יורדי הים" ו"הולכי מדבריות". למעשה, כתבו הפוסקים שכאשר טסים במטוס מעל הים ומדבר מברכים "הגומל". נוסח הברכה הוא - "הגומל לחיים טובות", כלומר שלמרות שהאדם "חייב" ואינו ראוי לנס, עם זאת – ה' גמל עמו חסד והציל אותו ממצב הסכנה בו היה נתון. וכתבו הפוסקים שקטן לפני גיל מצוות אינו יכול לברך, כי נוסח הברכה הוא "לחייבים" והוא אינו בגדר "חייב".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכת הגומל ברכות קטן

אם בזמן ההדלקה אין מנין במקום, אבל במשך הזמן שהנרות ידלקו יעברו שם עשרה אנשים, אפשר גם לברך.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות הדלקה ציבורית ברכת ההדלקה

אם עדיין לא סיים את תפילתו, יחזור ויאמר "אתה יצרת", אולם אם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה. ואם טעה רק בחתימת הברכה והזכיר רק שבת או רק ראש חודש, ישלים תוך כדי דבור, ואם עבר זמן זה לא יחזור.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת ראש חודש אתה יצרת מוסף

מלאכה הנגרמת כתוצאה מפעולה המותרת בשבת, שלא הייתה בכוונתו לעשותה, עקרונית אין להימנע ממנה. אולם נאסרה במקרה שהוגדר כ"פסיק רישיה". דוגמא לדבר: החותך ראש עוף בשבת, למרות שצריך רק את ראשו ואינו מתכוון להריגתו–חייב על ההריגה בשבת. שאי אפשר שיחתוך את ראשו ויוותר חי. ובמקרה שיש ספק "פסיק רישיה", כגון: סגירת תיבה עם זבובים, אסורה כי גם אם מתכוון רק לסגירת התיבה, בהכרח שיצוד גם את הזבובים. וכשיש ספק האם בכלל ישנם זבובים בתיבה, זהו "ספק פסיק רישיה", ודעת אדמוה"ז שכשיש ספק האם המעשה יביא לאיסור פס''ר מיידי-ודאי הדבר אסור. לכן למעשה אסור לפתוח את הדלת כשמסופקים האם האור דולק במקרר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת חשמל בשבת מלאכת מבעיר

על חג החנוכה נאמר בגמרא שנקבע "בהלל ובהודאה". וביארו הפוסקים שכוונת הגמרא "אבל מותרין .. בעשיית המלאכה". כלומר, בשונה מחגים אחרים שנקבעו אף לאיסור מלאכה, בחנוכה מותר. עם-זאת כתבו הפוסקים, שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל עוד הנרות דולקים. כתבו הפוסקים שהמלאכות מהן נמנעות הנשים בעת ההדלקה הן תפירה, כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, שכן זמן הדלקת הנרות לא חמור במהותו יותר מחול המועד. ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסורים במלאכה בזמן זה; מדברי הרבי משמע שנשים משתדלות להימנע מכל מלאכה. יצוין כי למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על יד הנרות. נחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

אמנם בדרך כלל יש לברך על המאכל כאשר הוא שלם, ורק אחרי הברכה לחתוך אותו, ואין הדבר נחשב כ"הפסק" בין הברכה לאכילה כיוון שהחיתוך הינו צורך האכילה. אך לגבי פירות בהן ישנו חשש מפני נגיעות של חרקים, כותב אדמו"ר הזקן שיש לחוש "שמא התליע בתוכו או נרקב ונמצא בירך לבטלה" ולכן יש לבדוק את הפירות האלו קודם הברכה כדי לוודא שמותר לאכול מהם. אם לא בדק לפני הברכה, יבדוק בין הברכה לאכילה, מכיוון שזהו צורך האכילה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

ברכות חרקים

בין מלאכות המשכן הייתה מלאכת מְּלַבֵּן - הסרת הלכלוך מהצמר, ניקויו והלבנתו באמצעות שטיפה וצביעה. מכך למדו חכמים שמלאכה זו אסורה בשבת ואף את תולדתה – כיבוס בגדים אסרו בשבת. ודנו בגמרא אודות כיבוס נעל מעור בשבת ולמסקנת הגמרא מותר להעביר נעל עור במים כי אינו סופג, אך לא לשפשפה לאחר הרטבתה. למעשה נפסק שבוץ יבש על גבי הנעליים אסור לפוררו ולהסירו משום איסור "טוחן", אולם מותר לקנח בוץ לח שאינו מתפורר אלא נמרח. וכן מותר להשרות נעליים במים כדי שיתנקו מעצמם, אך אסור לשפשף את הלכלוך כדי להסירו. וכשיש בנעליים בהם חלקי בד או שהם תפורים בחוטים, אסור לשרותם במים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת מלאכת מלבן

מנהג ישראל לברך איש את רעהו בברכת 'כתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה' החל מראש חודש אלול, ונוהגים להקדים כבר מחמשה עשר באב. ונהגו להוסיף גם במכתבים ברכה זו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חודש אלול

בפוסקים וספרי המנהגים מופיעים כמה מנהגים בקשר לזמן נתינת מחצית השקל, ולדעת כולם הזמן הוא קודם קריאת המגילה, שכן נאמר ש"הקדימו שקליהם לשקליו" (של המן הרשע). לפי הנהוג ברוב המקומות, וכן הוא מנהגנו כפי שהזכיר ועורר הרבי מה"מ, הרי שנותנים בתענית אסתר קודם תפילת המנחה, אף אם תענית אסתר מוקדמת ליום חמישי, ואף בירושלים שבה התענית מרוחקת יום אחד מפורים עצמו. כתבו הפוסקים כמה טעמים שלפיהם יש לתת את דווקא בתענית אסתר, "כדי שיהא צדקה עם התענית לכפר", ויש שהביאו רמז לתענית שלשת הימים שצמו בימי אסתר. מי שלא נתן ביום התענית, ייתן קודם קריאת המגילה ב(ליל, ואם לא הספיק אז ביום) פורים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מחצית השקל

למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת-החמה, ואם לא מתאפשר הדבר ונאלץ להדליק לאחר צאת-הכוכבים, עליו להתפלל "מעריב" קודם להדלקה, אלא-אם-כן דרכו להתפלל "מעריב" בקביעות בשעה מסוימת בכל השנה, יכול להדליק תחלה ויתפלל בשעה הקבועה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות זמן ההדלקה

נאמר בגמרא: "דם שעל הכיכר גוררו ואוכלו של בין השיניים מוצצו ובולעו ואינו חושש", כלומר דם שפרש מהפה ועבר ללחם, אין לאכלו. אך כשהוא בפיו מותר לבלעו. ובטעם הדבר יש שכתבו שכיוון שהדם עדיין מחובר לגוף אינו נאסר, ומכאן דייקו, שדם על השפתיים מותר לבלעו כיוון שהוא מחובר. אך יש שכתבו שהאיסור הוא משום מראית העין, לכן הדם שבין השיניים מותר כשהוא בפה כיוון שאינו ניכר לחוץ ואין בו מראית עין. ולפי זה דם שעל השפתיים מבחוץ אסור לבלעו. וראוי להחמיר כדבריהם, אך דם שבתוך הפה ולא פרש, מותר לבלעו לכל הדעות. האמור הוא בחול בלבד ובשבת יש איסור למצוץ דם לכל הדעות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

דם כשרות

אמרו חכמים אודות זמן הדלקת נר החנוכה: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי לפרסם את הנס, ובפרק זמן זה, מרב האנשים יוכלו להיוודע לנס. וכתבו הפוסקים שיש להקפיד שהנרות ידלקו לפחות עד חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת החמה, ומקפידים שהנרות ידלקו 50 לפחות דקות. אלא שכתבו הפוסקים שאם לא מתאפשר הדבר, ניתן בעת הצורך לאחר את זמן ההדלקה; משום שכיום "כלתה רגל מן השוק" בשעה מאוחרת בהרבה מזמן התלמוד, וכן ההדלקה היא בבית, ועיקר הפרסום היא לבני הבית. אלא שכאמור, לכתחילה יש להדליק לאחר שקיעת החמה, ו"זריזין מקדימין למצוות". אלא שלאחר צאת הכוכבים יש להתפלל ערבית קודם.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה זמן ההדלקה

בצום זו בעיה להביא עוגה, ולכן אפשר יום לפני או אחרי ולהסביר יפה שבגלל הצום לא הבאת, או אחרי צאת הצום אם הוא עדיין נמצא.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

לפני עיוור תענית ציבור

מצווה מן המובחר להדליק את נרות החנוכה "משתשקע החמה", אולם בעת הצורך ניתן להדליק מאוחר יותר כיוון שעיקר הפרסום הוא לבני הבית. ודנו הפוסקים אודות מי שיוצא מביתו לפני זמן ההדלקה, ושב בשעה שבני ביתו כבר ישנים. למעשה ראוי שיבקש שאחד מבני הבית ידליקו בזמן שלא בנוכחותו, ויתכוון שלא לצאת בהדלקתם, וכשיבוא לביתו יכול להדליק כי לא יצא ידי חובתו בהדלקתם. ואם לא הדליקו בביתו בתחילת הלילה ובני ביתו ערים יכול להדליק בברכה עד עלות השחר, ואם הם ישנים ראוי שיהיה לפחות עוד אחד ער, ויכול לברך. וכתבו הפוסקים שמי שמברך גם כשאין עוד אדם נוסף עמו - אין למחות בידו.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה זמן ההדלקה

אמרו חכמים: "מלוה .. שלא בעדים עובר משום ולפני עור לא תתן מכשול .. וגורם קללה לעצמו". כלומר, יש חיוב להעמיד עדים בשעת ההלוואה, וכל המלווה ללא עדים הרי הוא עובר בלפני עיוור לא תתן מכשול, משום שהלוואה ללא תיעוד יכולה לגרום ללווה לכפור בחובו ולומר שלא קיבל הלוואה. ואף במקרה שהלווה הינו תלמיד חכם אין לסמוך על אמינותו, כי יתכן שישכח מחמת טרדת לימודו. ונפסק להלכה שלכתחילה ראוי לכתוב שטר בעת מתן המעות. אולם יש הסוברים כי הצ'ק בימינו הוא בדומה לשטר חוב, ולכן אם יש צ'ק ביטחון אין צורך בעדים. אך הטוב ביותר הוא כתיבת שטר והחתמת הלווה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

מלווה ולווה

בבית הכנסת שאין מנורה הדולקת מעת לעת, נוהגים להדליק נר חנוכה גם בזמן תפילת שחרית, ללא ברכה. ההדלקה בבית הכנסת - ביום - צריכה להיעשות ע"י השמש.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקה בבית הכנסת

אסרו חכמים לתת מאכל בשבת לבעל-חי ש"אין מזונותיו עליך". וביארו הראשונים שטעם האיסור משום טרחא שלא לצורך, וכך נפסק להלכה שמותר להאכיל בשבת רק בעל-חי שמזונם תלוי בבעליהם. למעט כלב שניתן לתת לו מעט מאכל אפילו אם הוא של הפקר מפני שחס עליו ה'. בשבת שירה נהוג לאכול 'קאַשע' (דייסה, באה"ק מכונה "כוסמת"), יש התולים זאת במנהג המהר"ל לחלק לילדים 'קאַשע' שיחלקו לציפורים בשבת שירה ולספר להם שבקריעת ים-סוף, שרו הציפורים בשעה שמשה וישראל, אמרו שירה, והילדים העניקו לציפורים מפירות הים. למעשה לדעת אדמוה"ז הדבר כרוך בבעיה כאמור, אך הורה הרבי שיש לספר לילדים את סיפור המהר"ל לנטוע בהם מדת הרחמנות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת שונות

נאמר "לא תעשה מלאכה", ודרשו חכמים: "מלאכה עשייה הוא דאסור גרמא שרי". כלומר, דווקא עשיית מלאכה אסרה התורה, אבל מלאכה הנעשית מאליה, למרות שהאדם גרם שתיעשה, הרי זה 'גרמא' ואין בזה איסור תורה. אולם חכמים אסרו זאת. והתירוה רק במקום צורך גדול, כמו למניעת שריפה, ע"י הנחת כלים עם מים סביב השריפה המים שבתוכם יזרמו ויכבו את האש. ודנו הפוסקים לגבי מי שבטעות התקרב לחיישני דלת וגרם לפתיחתה ובהליכתו יגרום לסגירתה. יש שכתבו שבמקום צער יכול ללכת שלא מתכוון לסגירתה, ולא אסרו "פסיק רישיה" (פעולה ודאית) ב"גרמא". אך יש שאסרו זאת, ולכתחילה אל יזוז ממקומו אלא ימתין עד שיגיע לשם גוי.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת חשמל בשבת

חכמים תקנו שכל אשה שמתחתנת בעלה יכתוב לה כתובה, שטר הכתובה הינו שטר התחייבות ממונית שמטרתו הוא להבטיח שחיי הנישואין יהיו תקינים. אחד מן הדברים שחכמים תיקנו הוא סכום ממוני שבאם האיש יגרש את אשתו אזי הוא יהיה חייב לה, מלבד המזונות. מטרת חיוב זה הוא שאדם לא יגרש את אשתו בקלות. ולכן במקרה ששטר הכתובה אבד, עליהם ללכת מיד לרב שיכתוב להם כתובה חדשה כדין "כתובה דאירכסא" = כתובה שאבדה, בנוכחות עדים.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

כתובה

אין להתחיל במלאכה, מחצי השעה שקודם זמן-ההדלקה, שמא ישכח להדליק. ואם התחיל עליו להפסיקה, וגם כשהתחיל בהיתר לפני החצי שעה טוב שיפסיק, עד שידליק. לאחר ההדלקה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכות כגון כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסורים במלאכה בזמן זה; אולם למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על-יד הנרות. ונחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

בי"ט כסלו מחלקים את הש"ס, כלומר, כל אחד מקבל על עצמו ללמוד אחת (או יותר) ממסכתות הש"ס במשך השנה (עד י"ט כסלו הבא), כך שכל אנשי העיר או כל מתפללי המנין מצטרפים יחד ללמוד את כל הש"ס. נוהגים לחלק את "כל הש"ס כולו", וגם את המסכתות שאין בהן גמרא (כמו בסדר זרעים וטהרות). ראוי שההתחייבות על לימוד המסכת תבוא בכתב, וליתן הכתב בידי אחר, שהרי רואים שזה פועל תוספת כוח וזירוז גם אם יהיו קשיים בדבר, ביודעו שיכולים לשאול ולברר אצלו האם אמנם קיים את הבטחתו. ויש להדביק על כותלי בית הכנסת את רשימת המשתתפים בחלוקת הש"ס. אלו הנמצאים במקום אשר הוא קטן מהכיל לחלק את כל הש"ס, וכן כל מי שרוצה, יכולים להצטרף לחלוקת הש"ס הנעשית בבית מדרשם של רבותינו נשיאינו – 770 – ועליהם להודיע זאת ב"טופס" ולמסרו לידי הנהלת "מחנה ישראל". מי שלא הספיק, מאיזה סיבה, להודיע מהשתתפותו בחלוקת הש"ס עד י"ט כסלו, ביכלתו להצטרף אחר כך, ובהקדם הכי אפשרי.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חלוקת הש"ס י"ט כסלו

דנו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. יש שכתבו שטעם איסור עשיית מלאכה בעת הדלקת הנרות, הוא מפני שזמן זה נחשב כעין חג, ולכן יש להקפיד שלא לעשות מלאכה כל עוד והנרות דולקים. לעומתם יש שכתבו, שטעם איסור עשיית מלאכה נעוץ באיסור ליהנות לאור הנרות, ויש לחשוש שמא יכבה האור בבית באמצע המלאכה, וימשיכו במלאכה לאור הנרות; ולפי טעם זה כתבו, שלאחר שעובר הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, שאז מותר מן-הדין להשתמש לאורן - מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות, וכך מנהגנו למעשה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות עשיית מלאכה

מעיקר הדין החל מחצי השעה קודם זמן ההדלקה, הרוצה לאכול יותר משיעור כביצה -שהוא 54 גרם- פת או עוגה, רשאי למנות אדם אמין שיזכירהו בהגיע זמן ההדלקה להדליק. וכן יכול הוא להתחיל לעסוק במלאכה כשממנה אדם אחר שיזכירהו, אלא שיש המדייקים מלשון אדה"ז שלא לסמוך על כך לכתחילה, אלא לצורך דבר מצווה כמו לימוד-תורה או סעודת מצווה. ואף תזכורת בפלאפון נחשבת לשומר.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

חנוכה הדלקת נרות אכילה קודם ההדלקה עשיית מלאכה

כתוב בגמרא שבאמירת "ויכולו" בליל שבת מעידים שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ. בנוגע לדיני עדות נאמר בתורה "ועמדו שני האנשים", מפסוק זה למדים על עדות שיש לאמרה בעמידה ובציבור, לכן יש הסוברים שצריך לומר "ויכולו" בעמידה ובציבור - בהתאם לגדר עדות, וגם כשהתפלל ביחיד יש להקפיד שהאמירה תהיה עם אדם נוסף. אך למעשה, מנהגינו הוא שאין מקפידים לומר פסוקים אלו עם אדם נוסף, אלא רק נוהגים לומר זאת בעמידה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

שבת תפילה ערבית

מובא בגמרא שכשמתעורר האדם עליו להודות לה' ולומר "אלוקי נשמה", כי חיוב ההודאה על החזרת הנשמה הוא מיד כשניעור משנתו; אך מכיוון שברכה זו, אי אפשר לאומרה לפני נטילת ידיים - בגלל הזכרת שם ה' שבה, לכן ראשית צריך להודות באמירת מודה אני. אודות ההנהגה בעת אמירת "מודה אני", הורה כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ, שיש להניח יד אחת אל השנייה, ולהרכין את הראש. בהזדמנות אחרת סיפר, שכשפעם אחת עמד ואכל לפני אמירת "מודה אני" ולימדו אביו, שבמקרה זה, יש לעמוד ולהשוות את הרגליים, ליישר את הטלית-קטן, להתכופף, ולומר "מודה אני".

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

תפילה שונות

כן, מותר לעשות חוג אומנות ושאר דברים שאינם שמחה יתירה.

הרב שמואל מקמל

מו"צ בנוף הגליל // לדף הרב

בין המיצרים